הלוקים של וייצמן נשארים כמעט תמיד באזור הבטוח: שחור, נקי, מחויט, מינימליסטי. יש בזה אלגנטיות, אין ספק, אבל גם מונוטוניות. זה מרגיש כמו בחירה שלא לוקחת סיכון, לא שוברת קו, לא מייצרת רגע. אופנה בטלוויזיה, בטח בפריים טיים, היא לא רק בגדים, היא שפה. וכשאותה שפה חוזרת על עצמה שוב ושוב, היא מפסיקה להגיד משהו.

הלוק של לירון וייצמן, אתמול 12/04 בשידור (צילום מסך רשת 13)

ואז הגיע הרגע של אתמול. ג’ינס וטישרט. לוק יומיומי, כזה שאנחנו רואים ברחוב, בקפה, בסופר. אבל לא על במה כמו “האח הגדול”. לא בפריים טיים. לא כשיש לך עשרות מותגים ומעצבים שישמחו להלביש אותך ולייצר איתך רגע אופנתי. זה לא מינימליזם, זה ויתור.

וזה בדיוק המקום שבו האכזבה גדלה. כי ללירון וייצמן לא חסר כלום. יש לה נתונים מצוינים, נוכחות, צוות ביוטי שמקיף אותה, פלטפורמה אדירה. והיא יכולה, ממש יכולה, להפוך כל הופעה שלה לאמירה. לבחור במעצבים ישראלים, לתת במה לשמות צעירים, לשלב טקסטורות, צבעים, הדפסים, לבנות נרטיב אופנתי שמתחלף מתוכנית לתוכנית.

(צילום מסך האח הגדול רשת 13)

דווקא בתקופה כזו, כשהאופנה הישראלית זקוקה לחשיפה ולחיבוק, הבמה הזו היא לא פחות מאחריות. כל לוק יכול להיות הצהרה. כל הופעה יכולה לקדם יצירה מקומית. אבל במקום זה, אנחנו מקבלים שוב ושוב את אותו אזור נוחות.

וזה לא עניין של “להיות נועזת בכוח”. זה עניין של להבין את הכוח שיש לה. פריים טיים הוא לא רק זמן מסך, הוא הזדמנות. הזדמנות לרגש, להפתיע, לחדש. לייצר רגעים שיזכרו גם אחרי שהפרק נגמר.

אנחנו מאוד אוהבים את לירון וייצמן. באמת. אבל דווקא בגלל זה, הציפייה ממנה גבוהה. כי היא יכולה הרבה יותר. כי יש לה את כל הכלים. כי יש לה במה מטורפת.
ועכשיו נשאר רק לראות אם היא תבחר להשתמש בה.

(צילום מסך האח הגדול רשת 13)
 

עוד ב-

הגברים בבית האח הגדול אוהבים להתפשט

לכתבה המלאה

באדיבות FRESHI MAGAZINE