אם גדלתם בישראל בשנות ה-90 וה-2000, אין סיכוי שפספסתם את טביעת האצבע של רובי דואניאס. האיש שהצחיק מדינה שלמה ב"הקומדי סטור" (והביא לעולם פנינים כמו "שיר הטרטע"), המשיך מאחורי הקלעים כאחד היוצרים הפוריים בטלוויזיה שלנו. הוא חתום כבמאי ותסריטאי על כמה מלהיטי הענק של המסך הקטן, מ"שמש" המיתולוגית, דרך דרמת הנוער "השמיניה", ועד למפלצת הרייטינג ואחת הקומדיות המדוברות (והשנויות במחלוקת) בישראל, "סברי מרנן".

המעבר של דואניאס, שמזוהה בעיקר עם סיטקומים מצולמים באולפן, לקולנוע דרמטי הוא שינוי כיוון עבורו. "עד כה בעיקר צילמתי סיטקומים באולפן, ולמדתי מצ'פלין שקומדיה מצלמים מרחוק", הוא מספר על השינוי המקצועי. "בסרט הזה הייתה לי הזדמנות לצלם קלוז-אפים ואהבתי את זה. הגעתי לצילומים מוכן מאוד, עם מחברת שבה ציירתי מראש את כל השוטים".

כשנשאל על היחס שלו לביקורות ולטוקבקים, דואניאס לא מתייפייף "אני אקרא כל מילה וכל טוקבק. אני לוקח ללב ונעלב. הדבר הכי מעליב שכתבו עליי היה כשעינב שיף כתב ב'ידיעות' ש'סברי מרנן' זה 'פשע נגד האנושות'. אפילו על אסד לא כתבו את זה, אבל עליי כן".

עוד ב-

כוכב "סברי מרנן" חושף לראשונה: "הצבעתי למפלגה ערבית"

לכתבה המלאה

אי אפשר לראיין את דואניאס בלי לחזור, ולו לרגע, לימי "הקומדי סטור" העליזים. כשהמראיין מזכיר לו בהתרגשות את המערכון האייקוני על שיעורי האנגלית ("איי האב א לאפה / דיס איז מיי כאפה"), דואניאס נזכר ברגעי התהילה ההם ובמלחמות הרייטינג של ערוץ 2 הצעיר, "אני זוכר את הפרק ההוא. היה לו רייטינג של 43%, נתקלתי למחרת בדודו טופז, והיה לו מבט של קנאה בעיניים, אבל אז הוא שידר את הפרק עם החייזרים ושבר לנו את השיא". היום, כשהוא מתגורר בסן דייגו, הוא עדיין לא לגמרי מצליח להתחמק מהעבר. הוא מנגן שם בלהקה מקומית, ולא פעם הקהל הישראלי במקום מבקש ממנו לבצע דווקא את "שיר הטרטע".