השוק

מלכות הדיבידנד: אלו המניות שמעלות אותו כבר 50 שנה ברצף

דיבידנד היא אחת הדרכים הישירות ביותר לקבל ערך ממניה, אבל יש רק מעט חברות שהעלו אותו 50 שנה ברציפות, דרך מיתונים, משברים ואינפלציה. הן בטוחות, יציבות ומשעממות. אבל בעידן שבו שולטות מניות הטכנולוגיה הלוהטות, האם משתלם בכלל להחזיק בהן?

רוי שיינמן | 20/6/2026 20:35 עקבו אחרינו בגוגל

בעולם של המניות שמחלקות דיבידנדים למשקיעים יש היררכיה ברורה. "אריסטוקרטי הדיבידנד" הם חברות שהעלו את התשלום לבעלי המניות 25 שנה או יותר. "מלכות הדיבידנד" הן חברות נדירות בהרבה: לפחות 50 שנה רצופות של העלאות דיבידנד שנתיות.

קיימות יותר מ-50 חברות כאלה, וברשימה שמות מוכרים כמו פרוקטר אנד גמבל (70 שנה), קוקה קולה (64), ג'ונסון אנד ג'ונסון (64), קולגייט (63), פפסיקו (54), נוקור (53) וולמארט (53).

עבור מי שמחפש ביטחון בתשלום הדיבידנד ואפשרות להגדלתו לאורך זמן, קשה למצוא קבוצה טובה יותר. תשואת הדיבידנד הממוצעת בקבוצה עומדת על כ-2.7%, ויחס חלוקת הרווחים (Payout) הממוצע הוא מעט מתחת ל-50% - כלומר החברות מחלקות רק חצי מהרווח ושומרות לעצמן כמות נכבדת מהרווחים לתפעול השוטף ולהשקעות.

האנליסטים שעוקבים אחרי הקבוצה מסבירים שמדובר בעסקים עם מודל עמיד ותזרים מזומנים חזק, שהמשיכו להעלות תשלומים גם דרך מיתונים, התרסקויות ומחזורי אינפלציה.

ההרכב של הקבוצה מספר את הסיפור: הרבה חברות תשתית וחשמל כמו קונסולידייטד אדיסון מניו יורק, חברות תעשייה כמו דובר, אמרסון אלקטריק ופארקר האניפין, ומעט חברות פיננסים בהובלת חברת דירוג האשראי S&P Global ומהבטחת סינסינטי פייננשל.

הוותיקה מכולן היא American States Water, חברת המים מקליפורניה עם שיא של 72 שנות העלאות רצופות, ושווי שוק צנוע יחסית של כ-3 מיליארד דולר בלבד. הנקודה האחרונה חשובה: בניגוד לאריסטוקרטים, המלכות לא חייבות להשתייך למדד S&P 500, ולכן הרשימה כוללת גם חברות קטנות יותר.

אבל מה חסר בקבוצה הזו? טכנולוגיה. זה לא מפתיע, מכיוון שרוב ענקיות הטק קיימות פחות מ-50 שנה ופשוט לא הספיקו לצבור ותק. החיסרון הזה גובה מחיר. מאז 2014 הקבוצה השיגה תשואה שנתית ממוצעת של 8.7% בלבד, לעומת כמעט 14% למדד S&P 500, והפער נפתח בעיקר בשנים האחרונות במהלך השוק העולה שהובילה הטכנולוגיה.

בתמורה מקבלים יציבות: מדובר במניות הגנתיות יותר שתנודתיות בכ-30% פחות מהמדד הרחב, עם העלאת דיבידנד שנתית ממוצעת של 5% בעשור האחרון.

אבל איך נחשפים אליהן בפועל? אין קרן סל ייעודית לקבוצה, אך המשקיעים יכולים לקבל חשיפה דומה דרך מכשירים דומים.

יש למשל קרן ProShares S&P 500 Dividend Aristocrats, שמחזיקה מניות S&P עם ותק של 25 שנות העלאות. חלופה נוספת היא State Street SPDR S&P Dividend, שמחזיקה מניות בעלות תשואה גבוהה יותר עם 20 שנות העלאות, ומניבה כ-2.5%, לעומת כ-2% בקרן של ProShares.

אסטרטגיית הדיבידנד הזו רלוונטית במיוחד למי שמתקרב לפנסיה או כבר נמצא בה ומעוניין בתזרים הכנסה יציב ובתנודתיות נמוכה יותר על פני רדיפה אחרי רווחים מהירים.

עוד ב-

יצחק תשובה חוגג: דלק זינקה ברווחים ומחלקת 250 מיליון שקל דיבידנד

לכתבה המלאה

דרך בתי ההשקעות והברוקרים בישראל אפשר להגיע בקלות לקרנות הסל הזרות הללו. אבל חשוב להבין את העסקה: היציבות עולה בוויתור על חלק מהתשואה הפוטנציאלית. מי שהיה משקיע במלכות בעשור האחרון היה ישן טוב יותר בלילה, אבל מפסיד פערי תשואה משמעותיים מול המדד הרחב. זו לא אסטרטגיה שתעזור לכם להתעשר מהר, אלא כלי לבניית עוגן הגנתי ומניב בתוך תיק מאוזן.