מדי עשור, זה חמישה עשורים לפחות, חוזר הדיון בשאלת מעמדו של הדולר כמטבע המרכזי של הכלכלה העולמית. כמעט בכל פעם נמצאים רואי שחורות, ולעיתים גם בעלי אינטרסים, המכריזים כי הדולר עומד לאבד בקרוב את בכורתו.

בישראל מתלווה לכך לא פעם חרדה נוספת: שמא מעמדה הכלכלי של ארצות הברית נשחק, ועמו גם יכולתה של ישראל להישען על העוצמה האמריקאית. אלא שהמסקנה שלי שונה: הדולר אינו צפוי לאבד בעתיד הנראה לעין את מעמדו כמטבע המרכזי בעולם, וחלק ניכר מן הדיון בנושא נשען על הגזמות, משאלות לב ואי הבנה של אופן פעולתה של המערכת המוניטרית הבין לאומית.

לפני שנבחן את מעמדו הנוכחי של הדולר, ראוי לזכור כי במונחים היסטוריים מדובר בתופעה חדשה יחסית. הדולר נעשה מטבע בין לאומי חשוב בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, והפך למטבע העוגן המרכזי של העולם רק לאחר מלחמת העולם השנייה. ברקע עמדו שתי התפתחויות מכריעות.

ראשית, הכלכלות התעשייתיות הגדולות של אירופה ויפן נפגעו קשות במלחמה, בעוד ארצות הברית יצאה ממנה כמעצמה הכלכלית, התעשייתית והפיננסית החזקה בעולם. שנית, חלק ניכר ממלאי הזהב העולמי התרכז בארצות הברית, בין היתר כתוצאה מתשלומי חוב ורכישות של מדינות אחרות. ולכן היה זה אך טבעי שהדולר, שמאחוריו עמדו רוב רזרבות הזהב בעולם, יהפוך למטבע העוגן של המערכת הכלכלית העולמית. היינו, הן בסחר של ארה"ב מול העולם והן בסחר של מדינות שונות, בינן לבין עצמן.

ואכן, הסדר ברטון וודס, שנקבע ב־1944, עיגן את הדולר כמטבע המרכזי של המערכת: מטבעות אחרים הוצמדו לדולר, והדולר עצמו היה ניתן להמרה לזהב. המרה זו הופסקה ב־1971 על ידי ממשל ניקסון, במהלך שסימן את סוף משטר ברטון וודס הקלאסי.  אולם גם לאחר ניתוק הקשר לזהב, הדולר לא איבד את מעמדו. להפך: הוא המשיך לשמש כמטבע המרכזי של הסחר, המימון, החוב, העתודות והמערכת הבנקאית העולמית.

גם כיום, לאחר עשרות שנים של תחזיות על שקיעתו, הדולר נותר המטבע הדומיננטי בעולם. חלקו בעתודות המט״ח הרשמיות של בנקים מרכזיים עדיין עומד על קרוב ל־60%, בעוד חלקו של היורו נמוך בהרבה. הדולר מוביל גם בשוקי המט״ח, בהנפקות חוב בין לאומיות, במימון חוצה גבולות ובחלק גדול מן הסחורות המרכזיות. הפדרל ריזרב עצמו מציין כי הדולר ממשיך להיות המטבע הבין לאומי המרכזי לפי מדד משולב של עתודות, עסקאות מט״ח, חוב בין לאומי ותביעות והתחייבויות בנקאיות.

עובדה זו מעניקה לכלכלה האמריקאית יתרונות עצומים. פירמות אמריקאיות יכולות ללוות, לסחור ולתמחר במטבע המקומי שלהן, ולכן הן חשופות פחות לסיכוני שער חליפין. לעומתן, פירמות מתחרות במדינות אחרות נאלצות לעיתים לגדר סיכוני מטבע, לשאת בעלויות מימון גבוהות יותר או להחזיק יתרות דולריות.

מעבר לכך, הביקוש העולמי לדולרים ולנכסים דולריים מאפשר לארצות הברית לממן גירעונות בעלות נמוכה יחסית. מאחר שכמות המטבע בכל מערכת חייבת לגדול עם הצמיחה בכמות העסקאות אזי מי שמנפיק את מטבע הסחר העולמי נהנה מרווחי סניוראז' עצומים הנאמדים במאות רבות של מיליארדי דולר בשנה.

רווחי סניוראז' אלה מסייעים לארצות הברית לממן גירעונות חיצוניים בעלות נמוכה יחסית, גם אם אין לראות בכך מימון חשבונאי ישיר של גירעון הסחר. במובן זה, חלק גדול מן הגירעון האמריקאי אינו רק חולשה, אלא גם ביטוי לכך שהעולם ממשיך לרצות להחזיק בנכסים אמריקאיים נזילים ובטוחים.

עוד ב-

המלחמה הסתיימה. המערכה על עתידה של איראן רק מתחילה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

בשבוע הבא אתאר את ניסיונותיהן של כמה מיריבותיה של ארצות הברית להחליש את מעמד הדולר, ואסביר מדוע ניסיונות אלה נכשלו - ומדוע לדעתי הם צפויים להיכשל גם בעתיד הנראה לעין.