עולם התעשייה והחברה בישראל נפרד מאחד מענקיו: אלי מנדל, מנציגיו הבולטים של דור התקומה ומשורדי השואה המבוגרים בישראל, הלך לעולמו בגיל 104, כשהוא מותיר אחריו מורשת עשירה של נחישות, ציונות וניצחון הרוח.

מנדל נולד במרץ 1922 בעיר טרגומורש שבטרנסילבניה (רומניה), ובגיל 14 הצטרף לתנועת "הנוער הציוני". עם פרוץ המלחמה נשלח למחנה עבודה בכפייה בקומורנה שבסלובקיה. בשנת 1944, בעוד בני משפחתו נשלחו למחנות ההשמדה, הוא הצליח לברוח ממחנה העבודה. לאחר שנלכד ונכלא בבודפשט, שוחרר הודות לפעילות המחתרת החלוצית ומצא מחסה ב"בית הזכוכית".

בתום המלחמה איתר את אחותו ששרדה, פגש את רעייתו לעתיד אווה, ויחד עברו לאיטליה כחלק מפעילות הבריגדה היהודית. בשנת 1948 עלו השניים לישראל, ועם הגעתם היה מנדל ממקימי קיבוץ מבקיעים בדרום.

בהמשך דרכו עבד מנדל במשך עשרות שנים במנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני). גם לאחר פרישתו לא עצר, והמשיך לעבוד בתעשייה עד שהגיע לגיל 93.

בשנותיו המאוחרות הפך לדמות מרכזית במועדון עמותת "עמך" ברחובות, במסגרתו הקדיש את זמנו למפגשים בלתי אמצעיים עם תלמידים ובני נוער, השתתף בפרויקטים של תיאטרון עדות והקפיד להעביר את מורשת הזיכרון והתקווה לדורות הבאים. מנדל הותיר אחריו משפחה ענפה של בנות, נכדים ונינים.