נתוני שירות התעסוקה מלמדים כי נכון להיום יש בישראל 460 אלף דורשי עבודה בישראל, נתון לא רע בהתחשב בעובדה כי בשיא משבר הקורונה היו מיליון דורשי עבודה בישראל ולכן כשהכלכלה חזרה לתפקד ירד מספרם בכמעט 60%.

הנתון המרכזי שיש לשים אליו לב הוא כי מחצית מדורשי העבודה הם בני 34 ומטה, מדובר בחבר'ה צעירים שאמורים להיות בשיא כוחם אך משום מה הם לא נמצאים במעגל העבודה.

הנתונים הללו אמורים להשתפר ברגע שהחל"תים יסתיימו והעובדים יאלצו לצאת לעבודה אך כאן צריך לשים לב לנתון משמעותי, הרי ככל שהמעסיקים יציעו שכר משופר הרי שלעובדים יהיה תמריך לחזור לעבודה מהר יותר. כאן צריך להיות שילוב ידיים בין המעסיקים לעובדים מבלי לסמוך על המדינה ולמעשה עובדים בשכר נמוך יצטרכו לקבל שכר טוב יותר תמורת עבודתם והמעסיקים יצטרכו להבין כי שכר נמוך על גבול הנצלני הוא לא פתרון.

מאידך, גם החבר'ה הצעירים צריכים להבין כי פתרון של לשבת בבית ולא לעבוד גם בשכר שאינו מושלם אינו פתרון ולא רק שהם מאבדים הכנסה שוטפת אלא מאבדים זכויות פנסיוניות וכד'.

יש לציין כי המשימה המרכזית שלקחו על עצמם קברניטי הכלכלה העולמית היא להחזיר את שוק העבודה לתפקוד מלא כמה שיותר ולכן בנקים מרכזיים שומרים על סביבת ריבית נמוכה שנועדה להוזיל את עלויות המימון לפירמות ומאידך הממשלים מזרימים כסף לשווקים כדי לשמור על ביקושים גבוהים וזאת למרות הלחצים האינפלציוניים שנוצרים.

כך או אחרת צריך להיות שיתוף פעולה של המעסיקים והעובדים כדי להחזיר את הכלכלה לפעילות מלאה כמה שיותר מהר.