השבוע שעבר היה חתיכת שבוע לחברות הישראליות. השווי המצרפי של 4 חברות שהונפקו/ החלו להיסחר בשבוע שעבר חצה את רף 20 מיליארד הדולר ובאופן תיאורטי מדובר בחגיגה, אבל החגיגה הזו צריכה להדליק את כל נורות האזהרה שיכולות להיות.

צירוף של כסף זול, עודף כסף זול, מערכי שיווק מהטובים שיכולים להיות וחלומות גדולים לא פחות יוצרים מצב בו אנשים מוכנים להצמיד תג מחיר לחברות טכנולוגיה ישראליות לא תמיד על בסיס כלכלי אלא סוג של גלגול אחריות לבאים בתור כדי שהמפגש בין החלומות למציאות לא יתרחש המשמרת הזו.

נסביר, בכל הנפקה של חברה ישראלית בארה"ב בתקופה האחרונה השווי היה מפלצתי. מיליארד דולר שווי לחברה שלא מרוויחה דבר או מרוויחה סכומים זניחים, הוא שווי שיעליב את היזמים. היום כבר מדברים על שווי של יותר מ-10 מיליארד דולר לחברות שמוכרות הרבה אבל לא מרוויחות כלום ואולי מרוויחות סכומים זעומים ביחס להכנסות ובטח ביחס לחלומות.

כדי שלא להעליב אף אחד הרי שצריך לזכור את הימים העליזים של שנת 2,000, אז כל מטאטא היה יורה. הנפקות בשווי מוטרף של חברות שלא מרוויחות, מסיבות רוויות אלכוהול וזמרים כוכבים של הרגע וכל זה על חשבון כסף שגויס מקרנות פנסיה, קופות גמל חלקם של ישראלים, וחלקם הגדול של אמריקאים ואירופיים. ואז, איזו נפילה, התפוצצה בועת ההייטק וככה אנשים נשארו ללא כספי ההשקעה שלהם אבל היזמים התעשרו ועוד איך.

משום מה מה שקרה בשבוע שעבר בחברות הישראליות בוול סטריט הזכיר מאוד את שנת 2,000 רק נקווה שהפעם זה יגמר טוב יותר או לפחות פחות כואב.