לפי כללי הטקס באקזיטים גדולים, הפרשנים והמומחים התחרו אתמול (שלישי) במחמאות שהרעיפו על Wiz, בעקבות העסקה שבה נמכרה ל"גוגל" העולמית בסכום חסר תקדים של 32 מיליארד דולר. בזה אחר זה נקשרו לחברת הסייבר כתרים מוצדקים המשבחים את גאוניות המפתחים, ראיית הנולד של המייסדים, המיומנות המקצועית של העובדים וה"אקו סיסטם" הישראלי – אקלים שמאפשר לסטרטאפים קטנים לצמוח כאן לכדי תאגידי ענק, בתוך פחות מ-5 שנים.

כל דברי ההלל מתבקשים, ולמעשה אפילו מקמצים בתהילה שמגיעה לצוות בראשות המנכ"ל אסף רפפורט – אחד מארבעה מיליארדרים חדשים שנולדו הודות להשלמת המהלך, לצד מיליונרים רבים סביב שולחנות התכנות. כמעט כמו זכייה במדליה אולימפית, ההישג שלהם הפך במהירות לאופוריה לאומית.

בדרך למסיבת עיתונאים היסטורית עם מנכ"ל "גוגל", רפפורט שבר לא מעט שיאים בתעשיית החדשנות המקומית – כמו קצב הגידול של Wiz במכירות (עד לכחצי מיליארד דולר בשנה), הזינוק בשווי החברה כפי שהשתקף בסבבי הגיוס השונים של הון ממשקיעיה, היקף ההתעניינות שעוררה בתקשורת הבינלאומית וגילו הצעיר (42) של המנכ"ל המצליח עצמו.

לצדם בלטו תכונות אישיות נדירות במקומותינו ובכלל: היכולת לעמוד בפיתוי ולסרב לעסקה ב-23 מיליארד דולר, עד לקבלת ההצעה המשופרת בשיעור של 40%; הצניעות המפתיעה ביחס למי שדהר בבירור כל הדרך לאקזיט המרשים בתולדות המדינה; אבל מעל כולן – המעורבות החברתית שהוא הפגין במתרחש בישראל לאורך התקופה, עד כדי עיצוב מודל של מנהיגות עסקית מסוג חדש.

כל מי שמהלל היום בדין את Wiz, כולל שר האוצר סמוטריץ', שיקצור את תקבולי המס למדינה בסך כ-5 מיליארד דולר, לא יכול להתעלם באותה הנשימה מהאזהרה המפורשת של רפפורט ביחס למהפכה המשפטית ששבה לקדם הממשלה במרץ.

בניגוד להייטקיסטים שמשכו את הונם מישראל מתחת לרדאר, כדי לא להכעיס לקוחות או לעורר מהומה פוליטית, רפפורט התייצב באומץ מול מצלמת "חדשות 13" ואמר לי בראיון: "כשאין מערכת משפט עצמאית והדמוקרטיה בסיכון, יש פחד גדול לשים פה את הכסף. אם הממשלה יכולה לחוקק כל דבר, לבחור בעצמה את שופטי העליון ולהתגבר על כל פסיקה שלהם, איפה הקניין הרוחני שלנו נמצא במקרה של מחלוקת?".

"אם אנחנו חושבים שנוכל לחיות בדיקטטורה ולעבוד על העולם בסוג של 'ישראלוף', זה לא יצליח. אני רואה את הכיוון, יודע מה קרה בהונגריה או פולין – וזה מפחיד אותנו". אגב, בשיחה ההיא רפפורט גם סיפר כיצד הפך בעצמו ליעד של "מכונת הרעל", במתקפות מצד בוטים ברשת ובכינויי גנאי שנתלו בכניסה למשרדי Wiz.

הסיבה לכך הייתה שהחברה שלו איננה שם נרדף רק למצוינות בהייטק: היא מייצגת גם את ישראל הליברלית, את לב תל אביב החילונית ומשלמת המיסים, את קהילת הלהט"ב שלפחות שני בכירים ב-Wiz נמנים עם חבריה, את התמיכה במערכת המשפט העצמאית ככלי להבטחת זכויות אדם ולשימור ההון האנושי בתוך גבולות המדינה, את המפגינים בקפלן, את המהגרים השקטים שעשו רילוקיישן לחו"ל מבלי להחליף מקום עבודה.

לצד אבטחת הקבצים בענן, רפפורט נושא במודע את דגל ההתנגדות לחקיקה החד צדדית של נתניהו ולוין, והיה מהראשונים להתריע מפני השלכותיה הכלכליות. העובדה שבאופן אבסורדי דווקא הוא ימלא עכשיו את קופת הממשלה שלה הוא מתנגד, אינה משנה את העובדה שהחברה שהקים מזדהה בגלוי עם ההפך הגמור – ושאפילו ענף ההייטק, שרפפורט הזניק לגבהים חסרי תקדים, נמצא לדעתו בסכנה כל עוד נמשכת הגלישה במדרון הדמוקרטי. את הבעיה הזו, הקלות המס שמציע סמוטריץ' לסטרטאפים בתקציב המדינה לא יוכלו לפתור.

בדרך להצלחה העסקית, Wiz הציבה יותר מפעם אחת תמרור אזהרה בפני השרים: אי אפשר להתגאות ב"סטרטאפ ניישן" ובמקביל לפגוע בשוק או להשמיץ את אנשיו – בנימוק שהם "שמאלנים", "תל אביביים", "לוגמי אספרסו", "מועדון סגור של יוצאי יחידת עילית בצבא" ושאר גידופים סקטוריאליים מבית היוצר של חברי הקואליציה.

רוצים לקטוף את פירות האקזיט? להנות מתרומתו האדירה של ההייטק לצמיחה, לייצוא, לתעסוקה ולצריכה? לחלק את השלל מהכנסות המדינה למטרות שנויות במחלוקת? המינימום הוא לא לנסר את הענף, המשפטי והתרבותי, שעליו הוא יושב. כן, גם כאשר יזמים מובילים כמו רפפורט עצמו מצטרפים לשביתות מחאה ויוצאים להפגין בקפלן נגד שבירת כללי המשחק.

הסיפור של Wiz מוכיח שנקיטת עמדה מחוץ למערכת הפוליטית, גם בנושאים שנויים במחלוקת, אינה פוגעת בהכרח בביצועים העסקיים של החברה. בניגוד לדור הטייקונים שהתחבא מאחורי גדודים של יחצ"נים ועורכי דין, רפפורט אינו חושש להיראות, להתערות ולהופיע בפומבי. בשונה ממי שחתרו להתעשרות מהירה בלבד, מייסדי החברה ששווה 32 מיליארד דולר הוכיחו שאכפת להם גם מדמות החברה והמדינה שבתוכן הם פועלים.

זה חידוש מרענן כי בינינו חיים רבבות אזרחים מיליונרים – אך רק אחדים מהם נרתמו עד כה להשתלב בתפקידים ציבוריים. זו מדינה שבה משפחות תורמות בנדיבות כספים לעמותות, אך דווקא תאגידים עוסקים פחות בחיזוק הקהילה מהמקובל במערב. רוב הבעלים של כלי תקשורת אינם מחזיקים בהם בשל חשיבותם האזרחית, אלא במטרה ליצור מנופי השפעה מול השלטון, שיאפשרו להם לשמור על אינטרסים כבדי משקל בעסקיהם האחרים.

עוד ב-

האקזיט הישראלי הגדול בהיסטוריה: וויז נמכרה לגוגל ב-32 מיליארד דולר

לכתבה המלאה

העובדה שבוגרי אקזיטים כמו אסף רפפורט חושבים ומתנהגים אחרת, מעוררת תקווה שהם מפנימים כי ביחד עם הכישרון והמזל מגיעה גם אחריות גדולה למשק במובנו הרחב. הם עוד יזדקקו לתובנות הללו בקרוב, שכן הסכנות שמפניהן התריעו רק גדלות והולכות.