אצבע ההפרטות כל כך קלה על ההדק שבמקום להפריט חברות עסקיות (שהרי הממשלה לא יודעת לנהל עסקים) עוסקת הממשלה בלמכור אותנו האזרחים. האם אני מגזים? קראו על עוד החלטה הזויה שהתקבלה ערב נפילת הממשלה היוצאת והחליטו בעצמכם. 

בשנת 1999 זכתה קבוצה של חברות פרטיות במכרז להקמה, מימון והפעלה של כביש חוצה ישראל. פרויקט ענק שלממשלה לא היה כל יכולת לבצע אותו. לא היה לה את הכסף. לא היה לחברות הממשלתיות שלה את הניסיון. והכי חשוב היא מעולם לא ביצעה פרויקט גדול ועמדה בלוחות הזמנים, בעלויות או באיכות הביצוע. לא מאמינים? תסתכלו על הקו האדום של הרכבת הקלה אותו מבצעת החברה הממשלתית נת"ע שמפגרת כבר עשר שנים בלוחות הזמנים וחורגת פי שלושה בעלויות המתוכננות.

 

עוד ב-

זליכה תוקף: "ממשלת שינוי מנותקת, הישגים כלכליים לחברים עשירים"

לכתבה המלאה

על פי המכרז על הקבוצה הפרטית לבנות בתוך חמש שנים את הכביש, ללא תמורה מהמדינה, ובתמורה היא תזכה בזיכיון לעשרים וחמש שנים להפעלה בלעדית של הכביש. המכרז היה למעשה על מחיר האגרה שנשלם תמורת הנסיעה על הכביש. עבדכם הנאמן היה סמנכ"ל הכספים של הפרויקט ועל ההצלחה בו זכיתי בפרסים חשובים. בשנת 2004 אכן נפתח הכביש לפעילות מלאה ובשנת 2029 אמור הזיכיון להסתיים והתנועה על הכביש אמורה לחזור להיות חופשית ובחינם. 

מה עושה ממשלת ההון שלטון היוצאת? מאריכה את הזיכיון ללא תמורה וללא מכרז לשלוש שנים נוספות. כך נשלם עוד שלוש שנים על הזכות לנסוע בכבישי ישראל. יאמרו החסידים האדוקים של ממשלת השינוי כי בתמורה התחייבה הקבוצה הפרטית לסלול עוד נתיב. נכון. אולם על הנתיב מי ייסע? אנחנו. מי ישלם? אנחנו. האם שמעתם מעודכם על מפעל המספק שירות כלשהוא המרחיב את קו היצור למכירת היקף גדול יותר של מוצריו ושירותיו ומקבל זיכיון בלעדי ללא מכרז מהמדינה? 

שנית, אם המדינה רוצה עוד נתיב להקלת העומסים בכביש אזי היא יכולה לבצע מכרז והזוכה יבנה במחיר הזול ביותר. שלישית, ממילא עד שתסתיים הבנייה נתקרב מאוד לתום תקופת הזיכיון ולנסיעה חופשית בו. רביעית, למדינה יש את הזכות החוזית בהסכם הזיכיון להורות למפעילי הכביש לבנות כל תוספת שהמדינה תמצא לנכון ולשלם בעבור התוספת את מחיר השוק. ככל שיש מחלוקת אזי ימונה בורר בלתי תלוי והוא יקבע כמה מגיע לקבוצה. כמובן שממחיר הבניה יהיה צורך לקזז את התועלת שתצמח למפעילים מהגדלת היקף התנועה. 

אולם, הארכת הזיכיון אינה מאפשרת לנו לדעת מה שוויה המדויק של הארכת הזיכיון והאם היא אינה מקנה תמורה גבוהה בהרבה מהמחיר שהיינו מקבלים במכרז. חמור מכך. בניגוד למכרז לבניית הכביש עת נתנה המדינה זכות בלעדית ובתמורה קיבלה כביש חדש שלא היה ביכולתה לבנות הרי הארכת הזיכיון בעצם מוכרת אותנו. כלומר נותנת אותנו הנוסעים על מגש של כסף כך שנשלם עוד שלוש שנים. ומה יעשו בעוד שלוש שנים? שוב ימצאו תירוץ חדש להארכה נוספת של הזיכיון ואנו לא ניפטר מהתשלום הזה לעולם. הנה הייתה לכם הזדמנות להוריד את יוקר המחיה ובמקום זאת דאגתם שנמשיך להיות כבולים לעוד סוג של מונופול (אזורי) תשתיות לעוד שלוש שנים.

מנגד, כאשר אני כיהנתי כחשב כללי סירבתי להעניק זיכיון על המקטע הדרומי של כביש חוצה ישראל לאותה קבוצה פרטית. טענתי כי מאחר והמדינה יכולה לבצע מכרז עצמאי לבניית הכביש אזי אין שום היגיון בלקבוע אגרה על כביש שאזרחי ישראל כבר שילמו עליו. למרבה המזל, מצאתי בכנסת את משה כחלון בתפקידו דאג כיו"ר וועדת הכלכלה והוא הסכים עימי ולבקשתי העביר החלטה שאוסרת על המדינה להעניק זיכיון על הכביש. המדינה פרסמה מכרז, הכביש נבנה ואזרחי ישראל נוסעים עליו כבר למעלה מחמש עשרה שנים בחינם. היום יש אנשים אחרים באוצר ואנשים אחרים בכנסת. את המחיר כולנו נשלם לעוד שלוש שנים של נסיעות יקרות.

הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו