האמת היא שלא נעים לי מעמית סגל, מאבו עלי אקספרס, מינון מגל ועוד כמה חברים טובים ששומרים איתי על קשר הדוק, ולאחרונה אני קצת לא מגיב. במציאות הישראלית החיבור לערוצי התקשורת הוא לעיתים פיקוח נפש פשוטו כמשמעו, אני משוכנע שהיכולת להזהיר כל אזרח באופן אישי היתה שיקול מרכזי אצל מקבלי ההחלטות לפני שיצאו לתקוף את מעצמת העבר הפרסית, ולא להאמין, אבל כבר חמש שנים זה כך, החל מהקורונה וכלה במבצע מכירת החיסול האיראנית, בה הטלפון לא פעם הצילנו מידם.

אבל לפני שבועיים - שבת ב' בתמוז - משהו השתנה. המערכה באיראן הסתיימה ולמחרת היום חל ג' תמוז, יום רוחני בשביל חב"דניק שכמותי. החלטתי לא להוציא את השבת עם עדכוני החדשות האחרונים, מבחינתי ההבדלה האמיתית הוא הרגע בו אני קורא את חדשות השבת, אחרי 24 שעות בהם טמנתי את הראש בקודש, זו צניחה מפוארת אל ארגז החול.

זה היה מוזר. זרועות הביטחון והממשל הישראלי תפקדו נהדר גם כשלא עקבתי מקרוב, החיים אמנם אינם כשהיו בלי דבר התורה הקבוע של יאיר גולן או עדכון מפת הגושים לפי הסקר האחרון שתוצאותיו הוזמנו בקפידה, ובבדיקה האחרונה ראיתי שהצטברו למעלה מ- 1500 הודעות בערוצים השונים, אם קצב החדשות היה לחץ דם מזמן היו מאשפזים את כולנו, אבל בגדול עושה רושם שהכל מתנהל באופן סביר.

לא תכננתי את זה, אבל התזמון עם פרשת בלק יצאה לי ממש טוב. פרשה שכל כולה אירוע היסטורי מכונן שבני ישראל כלל לא מודעים לה בשעת אמת. את העובדה שמלך מואב גייס את בלעם כדי לפגוע בנו הם יגלו רק בדיעבד במהדורה המרכזית של התורה. לי ברור שלו עלתה התראת קללות בערוץ הטלגרם של בלעם, הפאניקה שהיתה אוחזת באבותינו היתה מספקת לבלעם סיפוק אדיר, הם לא ידעו כלום והכל השתבש לטובה.

עוד ב-

בין מיתוס למציאות: זו הסיבה שסיפורי התנ"ך ממשיכים ללוות אותנו

לכתבה המלאה

אני מניח שבסוף אשבר מתי שהוא, הלוואי שבנסיבות טובות, אבל 'עסקת שליט' הפרטית שלי - כך אני מכנה את המצב בו אני שולט באירועים ולא הם בי - משתלמת כל יום מחדש, בניגוד לזו הקודמת עליה עודכנו בשעת אמת, אבל את תוצאותיה הנוראות הבנו כולנו רק בדיעבד.