אישה שנפרדה מבעלה לפני כ-40 שנה עקב אלימות מצדו, אך מעולם לא התגרשה ממנו, תבעה את ילדיה, כלתה ונכדה, להכיר בה כבעלת מחצית מרכושו.

אתר פסקדין פרסם את הפרשה שהחלה ב-1973 אז קיבל הבעל צו הרחקה מהבית עקב אלימות, והאישה נותרה לגור בבית עם בתם הקטנה. לזוג 2 ילדים נוספים. הבעל נפטר ב-2014 ובצוואתו הוריש לה רק 10 אגורות...

עד מותו המשיך הבעל לשלם לאשתו מזונות מדי חודש. למרות שלא התגרשו רשמית, נהג הבעל לצאת עם נשים אחרות. לאחר מותו הגישה תביעה למחצית מהעזבון שלו, בטענה שהמנוח העדיף להשאר נשוי לה, לשלם לה מזונות, מה שממשיך רעיונית את "משק הבית המשותף".

הבת הקטנה (שהיתה בנתבעות) תמכה בטענות האם, אך שני הילדים האחרים טענו שהתביעה הוגשה ביוזמת הבת הקטנה, במטרה לנשלם מהירושה. האם טענו גם כי אביהם רצה להתגרש, אך האם מנעה זאת.

התביעה הוגשה ב-2016 ועד מתן פסק הדין כעת, הלכה בינתיים התובעת לעולמה. למרות זאת המשיך המשפט להתנהל, השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים קבעה כי מדובר בתביעה נגד עיזבון, הנטל המוטל על התובעת הוא נטל מוגבר שכן המנוח לא יכול להגן על זכויותיו. כן ציינה שניתן ללמוד על העדר שיתוף מצדו לנוכח צוואתו שבה הוריש לה 10 אגורות.

עוד ציינה השופטת כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, ארבעה עשורים לאחר הפרידה, והתברר כי ב-1998 ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין האזורי לחייבה בגט. השופטת הדגישה שפסק הדין סותר את גרסת האישה לפיה בעלה הוא זה שסירב לתת לה גט.

עוד ב-

התעשרו מירושת נדל"ן באיחור של יותר מ-50 שנה

לכתבה המלאה

לפיכך תביעת האישה נדחתה והיא חויבה בהוצאות הנתבעים 1-2 (ילדיה) בסך 35,000 שקלים.