בחברה הישראלית, יום הכיפורים הוא יום מיוחד מאוד. למרות שאין שום חוק האוסר לאכול ביום הכיפורים או לנסוע ברכב, בכל זאת הכבישים ריקים והאנשים מתענים. הנתונים מראים, כי כמעט חמישים אחוז מהישראלים המגדירים עצמם חילונים וכתשעים וחמישה אחוזים מהמגדירים עצמם מסורתיים, צמים ביום הכיפורים. מה הסוד של היום הזה? מה הקסם שלו שגורם לכל כך הרבה ישראלים להזדהות איתו?

המשנה בסוף מסכת תענית מלמדת ש"לא היו ימים טובים לישראל.. כיום הכיפורים", והתלמוד הבבלי שם מסביר בפשטות שיום כיפור הוא היום הטוב בשנה משום שהוא יום מחילת עוונות. יש טעות נפוצה ביחס ליום הכיפורים - אנשים מפחדים מהיום הזה משום שהם חשים מאוימים מאימת הדין. אך האמת היא, שיום הכיפורים הוא איננו יום של דין אלא להיפך, זהו יום עצום של חסד, יום מחילת עוונות - "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם" (ויקרא ט"ז). טעות נפוצה נוספת, היא שהכפרה של יום הכיפורים היא תוצאה של התשובה ושל הווידויים. אך האמת היא, שגם כאן ההיפך בדיוק הוא הנכון - הווידויים המרובים והתשובה הם התוצאה של הכפרה! שאחרי שראינו ושמענו שהקדוש ברוך הוא מקבל אותנו ומקרב אותנו כמו שאנחנו, בגלל שאנחנו בניו ובנותיו, מפני שאנו עמו, 'בני בכרי ישראל', והוא מקבל אותנו ומחדש עמנו את הברית, אז אנחנו לא יכולים להישאר אדישים לאמון הזה ולקרבה הזו, ואנו חוזרים בתשובה ומרבים להתוודות.

לפעמים יש בארץ פרויקטים מיוחדים, שמאפשרים לאנשים להחזיר ציוד צבאי שהם מחזיקים בביתם באופן בלתי חוקי. הצבא מודיע שהוא יעמיד דוכנים בכמה מקומות ברחבי הארץ וכל מי שרוצה יכול להגיע ולהחזיר ציוד צבאי - ממדים ונעליים ועד רובים ונגמשים. פשוט להגיע ולהניח וללכת, מבלי שישאלו אותו לשמו ולנסיבות בהן הוא החזיק בציוד באופן בלתי חוקי. המבצעים הללו מעודדים אנשים להחזיר את הציוד, שכן אנשים מבינים שהם קבלו שעת חסד וחנינה, הזדמנות לתיקון ללא שיפוט וללא ביקורת. כך ממש קורה גם ביום כיפורים - הציבור המסורתי והחילוני אוהב את יום כיפור משום שהוא מעניק להם הזדמנות להיות שייכים ומחוברים למסורת בלי ששופטים אותם ובלי שנותנים להם ציון, רגע שמחבר אותם ומאפשר להם להיות חלק. ביום אחד ומיוחד בשנה אנחנו יודעים שכל יהודי הוא קודש קודשים, ש'ועמך כולם צדיקים', שכולנו חלק מעם קדוש וחלק מהבריה, ולא משנה מה ומי אני.

בפנים האנושיות יש שלושים שרירים, שלושים מערכות שעוזרות לנו להעמיד פנים כל השנה כולה - לחייך ולהתעצב, להרצין ולגחך, להחזיק את עצמנו, לתחזק את התדמית. אחת בשנה לא צריך עוד להעמיד פנים, גם לא לפני השם. האינטימיות של היום הקדוש הזה, מחילת העוונות והטהרה, מזמינים את ההרפיה שמאפשרת ומחייבת אותנו לבוא כמו שאנחנו, עם כל החולשות וההחמצות. לבוא לא ברגש של אשמה, אלא פשוט להניח את זה ביננו, לדבר את זה. "תראה אותי השם, תראה מה בראת בי, תראה כמה הצלחתי וכמה נכשלתי. והנה בסופו של יום אני עומד לפניך ערום ושקוף ויודע שאתה מקבל אותי ככה, כי הברית ביננו היא הרבה מעבר להצלחה או כישלון". עוד יגיע זמן המאמץ והתיקון, אבל לא כעת, כעת זה הזמן לעמוד ביחד ולשתוק ולדבר.

הכותב: הרב שי נוה הוא ראש תוכנית 'יחד – זהות יהודית בקהילה' ע"ש מוניק ומרדכי כץ מבית רשת 'אור תורה סטון'