העיתונאי בן כספית התייחס בטורו השבועי במעריב להדחתו של ח"כ יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, לטובתו של ח"כ בועז ביסמוט - ובהוראתו של רה"מ נתניהו. 

כספית פתח: "הליכוד הפכה השבוע, באופן רשמי, למפלגת ההשתמטות. במקום שבו עמד פעם "גוש חרות ליברלים", מפלגה ציונית לאומית ליברלית גאה, שקידשה את הממלכתיות, את ההדר הז'בוטינסקאי, את הדמוקרטיה, עצמאות המשפט ("יש שופטים בירושלים"!) ואת כל ערכי היסוד על פי מגילת העצמאות, יש עכשיו שלולית עכורה של מי אפסיים. 29 גמדים הרימו את ידם להדחתו של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, באמצע מלחמה, רק כדי לאפשר לבנימין נתניהו לקושש מאדוניו החרדים עוד כמה חודשי שלטון". 

כספית הזכיר: "זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של התנועה הרביזיוניסטית, של תנועת החרות, של בית"ר, של הליכוד, נפטר לפני 85 שנה בדיוק (3 באוגוסט 1940) בארה"ב. לאחד מעוזריו הזוטרים קראו בנציון נתניהו. לימים פרופסור ואביו של בנימין. בצעירותו, הקים ז'בוטינסקי את יחידת ההגנה העצמית של יהודי אודסה, עיר הולדתו. אחר כך הקים את "הגדוד העברי". הגותו הייתה מבוססת על רעיון מהפכני: היהודים יגנו על עצמם, בכוחות עצמם. הוא היה מפקד האצ"ל, ממקימי בית"ר, הוגה תורת "קיר הברזל". הוא גם מוגדר כ"אחד מגדולי הוגי הדעות הליברלים היהודים של דורנו". 

כספית האשים: "אם ז'בוטינסקי היה קם לתחייה לרגע, או שהוא היה חוזר מיד לקבר מתוך בושה, או שהיה פועל להוצאתה של מפלגת הליכוד אל מחוץ לחוק. אני מעז להעריך שזו הייתה גם דעתו של אחד ממזכיריו הזוטרים, פרופ' בנציון נתניהו, על אסופת הגמדים, חלקם חרד"לים שפלשו למפלגה שאמורה להיות ליברלית, ומכונים "חברי הכנסת של הליכוד". במציאות הנוכחית, הליכוד היא קליפה חלולה של ממשלת זדון. את יולי אדלשטיין פיטרו החרדים, הם שולטים עכשיו גם בוועדת החוץ והבטחון של הכנסת אף על פי שאין להם שום תרומה לביטחון המדינה". 

כספית תיאר: "את המלחמה עצמה מנהלים החרד"לים הקיצוניים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. הם אלה שמכתיבים את קצב המלחמה, הם אלה שמאלצים את צה"ל להמשיך להתבוסס בתוך רצועת שטח צרה, הרוסה לגמרי, שעל פי כל מדד אובייקטיבי הייתה מוגדרת כבר מזמן כאזור אסון. הם אלה שמודיעים בכל פעם שמישהו מעלה אופציה של שחרור כל החטופים והליכה להפסקת אש קבועה, שזה לא עובר אותם. ונתניהו מציית. כן, זה המצב המדויק: בובה בשם בנימין נתניהו ניצבת באמצע, אבל ידיה שייכות לאחרים. היד השמאלית היא ידם של החרדים, שממשיכים לבחוש, למנות, להדיח ולהכתיב כאוות נפשם". 

כספית הדגיש: "היד הימנית היא ידם של הקיצונים, שממשיכים למנוע את סיומה של המלחמה בעזה, אף שעל פי כל מדד וכל דעה, היא נגמרה מזמן. כל זה קורה בעוד 20 חטופים חיים ממשיכים להירקב במנהרות חמאס, ועוד 30 חטופים וחטופות מתים ממתינים להשבתם לקבר ישראל. תיאורו כאן של בנימין נתניהו כבובה המופעלת על ידי החרדים והקיצונים מימין אינו חוטא לאמת, אבל התמונה מורכבת יותר: הוא אומנם בובה והוא אומנם מנוהל ומופעל, אבל באותו זמן ממש הוא גם מנהל ומפעיל ומושך בחוטי מפעיליו, כי מבחינת נתניהו לא באמת חשוב מה קורה בעזה ולא באמת חשוב מה עם הגיוס". 

כספית ביאר את כוונת נתניהו: "מה שחשוב זה שהוא הצליח לצלוח את מושב הכנסת בלי שתתפזר, והצליח לצלוח את שנת המשפט ולהגיע לפגרה, בלי שייחקר. למען שני ההישגים האלה, הוא מכר את המדינה. בעוד קצת יותר מחודשיים נציין שנתיים ל־7 באוקטובר, אסון הרשום על שמו של בנימין נתניהו, אבל הוא עוד כאן. מבחינתו, זה לא הדבר הכי חשוב, זה הדבר היחיד שחשוב". 

כספית כתב בצער: "הקלות הבלתי נסבלת שבה הדיחה מפלגת הליכוד את יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון, ממחישה עד כמה איבדה המפלגה הזו את החיבור למציאות, לציבור, למצב. צריך להבהיר: יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא לא רק פוליטי, הוא גם ממלכתי. חובת הנאמנות העליונה שלו היא לתפקיד. לממלכה. למערכת הביטחון. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת היא מוסד מקודש שתפקידו לפקח על כל זרועות הביטחון. בראשה עומד בדרך כלל פוליטיקאי ותיק, מנוסה, לפעמים הוא בוגר מערכת הביטחון ולפעמים לא, אבל יש לו הכלים, הניסיון והבשלות למלא את התפקיד הפרלמנטרי החשוב והרגיש ביותר בכנסת". 

כספית כתב: "לפיכך, חובתו של יולי אדלשטיין בשבתו בתפקיד זה הייתה בראש ובראשונה להיענות לצורכי צה"ל ומערכת הביטחון, בעיקר כשהכל קורה תחת מלחמה. הוא עמד בכבוד בחובה הזו. הוא לא הסכים לתת את ידו להעברת חוק שיעקוף, שוב, את גיוס החרדים בדרכים עקלקלות". 

כספית כתב על ביסמוט: "ולכן, ירדה עליו הגיליוטינה. באבחה אחת. מי שמונה במקומו הוא פוליטיקאי צעיר, לא מנוסה, שלא מכיר את מערכת הביטחון, לא צבר קילומטראז' ביטחוני ולמרות חברותו בוועדה טרח והגיע בסך הכל לחמש מישיבותיה. זה בלתי נתפס ומזכיר מאוד את הליך ה"הדחה" של היועצת המשפטית לממשלה. אני שומע שופרות וקולגות מסבירים שהיא פשוט לא מספקת את הסחורה לממשלה, הלקוח לא מרוצה, היא לא מצדיקה את משכורתה. מדובר, כמובן, בסילוף של התפקיד, של החובה, של המצב". 

כספית הסביר: "השם הוא, אומנם, "היועצת המשפטית לממשלה", אבל חובתה של היועצת היא בראש ובראשונה לחוק. היא לא מייצגת את הממשלה, היא מייצגת את החוק בפני הממשלה. אגב, ועדת שמגר שהקים בנימין נתניהו אחרי פארסת בר־און-חברון המליצה לשנות את שם התפקיד ל"יועץ המשפטי הראשי". זה לא תפס. אבל זה נכון. ועדת שמגר קבעה, בין היתר, שמינוי היועמ"ש יעבור הליך מקצועי על ידי ועדת איתור, ולא יהיה החלטה פוליטית בלבד. סיום כהונת היועמ"ש לא יוכל לקרות בהחלטה פוליטית חד־צדדית, אפשר יהיה להביא לסיום הכהונה בטרם עת רק בשל נסיבות חריגות ומנומקות ורק באישור ועדה ציבורית ייעודית". 

עוד ב-

בן כספית: "נתניהו המקורי כבר לא איתנו, מנוחתו עדן"

לכתבה המלאה

כספית סיכם: "היועץ המשפטי לממשלה, נקבע בוועדה, אינו "משרת אמון" של הממשלה, אלא נושא תפקיד עצמאי מטעם המדינה. הוא הממונה על שמירת שלטון החוק, והוא הפרשן המוסמך של החוק מטעם הממשלה. גם כשהפרשנות הזו לא מוצאת חן בעיניה. את כל זה הם משמידים עכשיו. המחסומים האחרונים שנותרו בפניהם הם בית המשפט העליון והיועצת עצמה. הממשלה הזו דוהרת לדיקטטורה, מפרקת את שומרי הסף, מעקרת מתוכן את מעט האיזונים והבלמים, מנסה לעקל או לעכל את כל מה שאינו נתון בסמכותה, כדי להנציח את שליטתה ובעיקר כדי לאפשר לעומד בראשה להימלט מאימת הדין".