אנחנו נמצאים 24 שעות בלבד לפני פתיחת הקלפיות, והאווירה התקשורתית מגיעה לרגע ההכרעה ולשיא הרתיחה.

מכל עבר, המפלגות- ובראשן נתניהו- מעלות הילוך בקמפיין "גוועלד" קלאסי של הדקה ה-90. אם נניח לרגע את הנטייה הפוליטית בצד ונסתכל על הסיטואציה דרך המשקפיים של עולם יחסי הציבור והאסטרטגיה התקשורתית, מדובר במאסטר-קלאס של ניהול תודעה בזמן אמת.

אז למה דווקא ביממה האחרונה כולם רוצים שנפחד, והאם מנגנון ה"גוועלד" משיג את המטרה?
1. למה דווקא ביום האחרון?
ביחסי ציבור ובשיווק, הפחד (FOMO - Fear Of Missing Out או איום ישיר על הנכס) הוא המניע החזק ביותר לפעולה מיידית.

הנעה מול שיווק: במהלך קמפיין ארוך בונים נרטיב, מציגים חזון ומחזקים מותג. ב-24 השעות האחרונות כבר אין זמן "ללמד" את הקהל או לשכנע ברעיונות חדשים. המטרה היחידה היא להעביר אותו ממצב של מחשבה למצב של אקטיביזם (הגעה לקלפי).

פחד כמקצר תהליכים: תחושת חירום מייצרת מיקוד חטיפתי במוח ומנטרלת לבטים, ספקות ועייפות תקשורתית.

צילום: שלומי יוסף

1. האם גוועלד משנה דעה - או מייצר את ההפך?
מבחינה אסטרטגית, קמפיין גוועלד מעולם לא נועד להמיר מתנגדים.

ביחסי ציבור מדויקים, כשאתה משתמש בטקטיקת האיום, קהל היעד שלך שונה לחלוטין:
הוא מיועד לתומכים ה"רדומים": מטרת הגוועלד היא לא לשכנע את הצד השני, אלא להעיר את הבייס הביתי שנשאר בבית, להתגבר על "אדישות המנצח" ולמנוע זליגת קולות למפלגות לווין. האפקט הדו-כיווני: עבור מתנגדים, קמפיין גוועלד אגרסיבי דווקא עשוי להגביר את האנטיגוניזם, להתפרש כהיסטריה ולייצר קמפיין גוועלד נגדי בקרב המחנה היריב ("אפקט הבומרנג").

עוד ב-

בדרך לבחירות: תחבורה ציבורית בחינם, חניה חופשית והטבות ניידות

לכתבה המלאה

השורה התחתונה לעולמות ה-PR בניהול נרטיב ומשברים, פחד הוא כלי עוצמתי אך בעל חיי מדף קצרים מאוד. כשתשתמש בו מוקדם מדי - הציבור יפתח חסינות. כשתשתמש בו בתיזמון המדויק, 24 שעות לפני רגע ההכרעה - הוא הופך למנוע ההנעה לפעולה החזק ביותר במשחק.