הסירוב החד-משמעי של מחנה הימין השאיר את המצב כפי שהוא ואולי אף הגביר את המחאות שנמשכו גם היום בתל אביב בפעם ה-11, וברחבי ערים בארץ.
"קשה להטיל ספק בכנות כוונותיו של הרצוג", כותב העיתונאי יאיר שרקי בטורו השבועי ב'מקור ראשון'. לאורך כל התהליך הוא עשה באמת ככל יכולתו...לכן קשה כל כך להבין את הזיגזג של הדקה התשעים. היה לו כדור אחד אחרון בקנה, והוא החטיא לשמאל המטרה."
"במקום להציג מתווה שיהיו לו תומכים מימין ומשמאל – ואולי אפילו חשוב יותר: מתנגדים קולניים בשני הקצוות – המתווה הצליח לאחד את האופוזיציה, כולל לפיד, סביב הנוסחה שהציג. את חסידי הפשרה מימין הוא דחק לזרועותיהם של מובילי הקו הלוחמני יותר, והפך אותם יחד למחנה דוהר אחד." כותב שרקי.
שרקי כותב על המגעים הארוכים שהתנהלו בין הנשיא לבין מובילי הרפורמה לוין ורוטמן, וגם עם אישים מטעם רה"מ נתניהו. אולי דווקא בגלל זה, אומר שרקי, ובגלל המשא ומתן עם נתניהו ב-2016 שנגמר במפח נפש, הנשיא חשש ממתווה שתציג הקואליציה בעצמה ותשאיר אותו מחוץ לתמונה. "זאת הייתה טעות קשה. מרגע שנשיא המדינה הציג מתווה שקרוב יותר לעמדות מובילי המחאה, אנשיה רק ילכו ויתבצרו עוד יותר, הפעם בגיבוי נשיאותי", כתב שרקי.
"שני דברים כבר לא יקרו: הנוסח המקורי של תוכנית לוין לא יחוקק, גם פשרת הנשיא לא. השאלה אם הימין – בניסיון לצנן את הרחובות, וגם לעשות חושבים עם עצמו – יוכל להרפות מההתעקשות לחגוג את פסח אחרי השלמת הרפורמה ומהלחץ להשלים את החקיקה לפני תום המושב, או שיתעקש על אלה באופן שיעלה לכולנו בחגיגות 75 שנות עצמאות בנוסח שעדיף לא לדמיין."
