חברת הכנסת יוליה מלינבוסקי, אשר פרצה לאחרונה לתודעת הקהל הרחב, בעקבות הפריצה שלה בבכי במהלך ישיבת וועדת החוקה, העניקה ראיון מקיף למגזין "את", בו היא סיפרה בין היתר על הדרך הלא פשוטה שלה לפוליטיקה, העלייה מברית המועצות לישראל וגם היחסים שלה עם אביגדור ליברמן.

כשנשאלה על העבודה הראשונה שלה בישראל, מלינובסקי סיפרה: "ניקיון. נשלחתי לעבוד כמנקה במפעל באזור התעשייה באשקלון. ניקיתי שירותי גברים. חומרי הניקיון היו חזקים, עם חומצות, ולא נתנו לנו כפפות. היו לי כוויות והידיים שלי היו פצועות. בהפסקה הייתי יושבת על דלי הפוך ואוכלת כריך שהבאתי מהבית בקצה המסדרון החשוך. הייתי שקופה. בחוץ עמדו גברים שניסו להטריד, לשלוח ידיים. הייתי מסתכלת על הפקידות במפעל ומקנאה, לא בגלל שהן עובדות כפקידות, אלא בגלל שהן מקבלות יחס אנושי".

על המשך ניסיון התעסוקתי שלה, חברת הכנסת אמרה: "אחר כך סידרתי מדפים בסופר, עברתי למלצרות ואז עבדתי בחנות בגדים. ממרחק הזמן, מבחינה אישית זה אולי אפילו היה טוב. ילד שמקבל הכל עם כפית זהב לא יודע להעריך, ואני למדתי להעריך מאוד. גם ליברמן התחיל כסבל בשדה התעופה. כל כך הרבה אנשים בוכים כאן ומתלבטים אם לגור במרכז תל אביב או בצפון תל אביב ובימי שישי המסעדות מלאות ואין מקום. אנשים מפונקים".

עוד ב-

יוליה מלינובסקי: "השרות לא מתעסקות באלימות נגד נשים"

לכתבה המלאה

אז איך מתוך ההתחלה הקשה הזו, מלינובסקי התגלגלה לפוליטיקה? כך זה קרה: "השנה הייתה 2003. הייתי מובטלת בלי שום יומרות פוליטיות. מכר של אימי היה אחראי על הבחירות בחולון במפלגת ישראל ביתנו, שלראשונה רצה למועצה. הם חיפשו מזכירה לסניף והיא ארגנה לי פגישה. התפקיד שלי היה לענות לטלפונים, לקבל את הקהל שמגיע, וכן, זה גם כלל ניקיון של הסניף. בהדרגה התחילו לשים לב אליי. הייתי מהמעצבנות האלה שאכפת להן מהכל ושמכניסות את האף לכל מקום. לא היה להם מספר 2 בסניף אז שמו אותי והפכתי לחברת מועצה. 13 שנה הייתי שם חברת מועצה ללא שכר, חייתי מגרושים מכל מיני מקומות. הבחור שלקח אותי לעבודה כמזכירה בסניף החדש, אלכס קונין, הפך לבעלי השני". והשאר, מה שנקרא, היסטוריה.