בארץ
חשיבות ההכרעה במלחמה: "הבון טון הרופס פוגם במאמץ המלחמתי"
הדיבורים על הפסקת הלחימה נופלים כפרי בשל לידיהם של אויבנו. במזרח התיכון כבר לא רואים בישראל כישות בלתי מנוצחת, אלא כמתאגרף שמתאמץ לנצח צעירים ומוכשרים ממנו. רק הכרעה ברורה ברצועת עזה תשיב את ההרתעה ותקבע את תפיסת הביטחון שלנו
את הקמפיין המתוזמר שהחל בימים האחרונים שקורא להפסיק את הלחימה בעזה, קשה לפספס. בזה אחר זה מנמקים "הלשעברים" באולפני הטלוויזיה ובטורי הפרשנות כי יעדי המלחמה עליהם הכריזה הממשלה, אינם ברי השגה וספק אם אי פעם צה"ל יכריע את חמאס.
עוד ב-
די במעבר זריז על כלי התקשרות המרכזיים במדינות ערב כדי "להתבשם" מהלך הרוח נוכח הדיבורים בתוך ישראל שנופלים כפרי בשל לידי מבקשי רעתנו. ליום הזה המתינו רבים ברשות הפלסטינית, בסוריה, בעיראק, בירדן ובמצרים, שקיוו לשמוע עיתונאים ישראליים בכירים קוראים "להפסקת הלחימה כי לא נשיג ניצחון" או "שנסתפק בחילופי שבויים כהישג מלחמתי" או ש"עזה לא תברח לשום מקום". נותר רק לדמיין את אריק שרון מתבונן באנשים הללו ונוזף בהם במלים: "תגידו, השתגעתם"?.
אווירת ה"אוטוטו ישראל הולכת ונגמרת" מקבלת ביטוי דרך זיכרונות בימי ג'מאל עבד אל נאצר, שנאם בשנות ה-60 מדי יום על הצורך בחיסול המדינה הציונית שתקועה לערבים כעצם בגרון ובנסראללה שמתאר לרבבות אנשיו בצורה פלסטית ועם דוגמאות למכביר כיצד חזונו בדבר קורי העכביש הולך ומתממש.
אל"מ (במיל') ד"ר משה אלעד הוא מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר מושל נפות ג'נין ובית לחם במנהל האזרחי, ראש התיאום הבטחוני בשטחים ויועץ משרד הביטחון לענייני ערבים
הכתבות החמות
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
