אשת התקשורת לוסי אהריש כתבה הבוקר (חמישי) בטור שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" על האלימות במגזר הערבי. לטענת אהריש, האזרחים זועקים ואין מי שיקשיב להם. אהריש גם השוותה את מקרי המוות בחברה הערבית למקרי מוות בגוש דן וטענה: אם 114 תושבי גוש דן היו נרצחים, המדינה הייתה על הרגליים.

אהריש פתחה את הטור וכתבה: "מה לא נכתב ונאמר על האלימות בחברה הערבית. הכל. האזרחים הערבים זועקים למדינה כבר שנים שהגיעו מים עד נפש, מתחננים לעזרה ולפעולה משמעותית שתשנה את שגרת החיים הקטלנית. כן זה בטח מפליא אתכם, אבל לזעקה של האזרחים הערבים אף אחד לא מקשיב. ואולי יותר נכון לכתוב: אף אחד לא רצה להקשיב. כי 'מה שקורה אצלהם בחברה זה שלהם, זה רגיל'. מיטיבי הלכת הדגישו שהרי 'זאת התרבות שלהם'. כי הרי ברור שהתרבות של אדם זה לרצות לצאת מהבית ולסיים כגופה".

אהריש המשיכה וכתבה כי: "הטיעון מאוד הגיוני כדי לנקות את המצפון ואולי אפילו את הרצון לטפל בשורש הבעיה, כי אולי זה 'טוב לנו שהם אלימים'. ושורש הבעיה רקוב, רקוב מאוד. אי אפשר לטפל באלימות באופן נקודתי. אי אפשר לצאת ל'מבצע איסוף נשק' ולסיים אותו בהודעה לעיתונות על תפיסת 30 רובי קרלו וכמה מחסניות ולהגיד שהנה, תראו מה עשינו. אי אפשר להקים כמה תחנות משטרה בישובים ערבים ולהגיד הנה, תראו מה עשינו. אי אפשר למנות ניצב ערבי (וכמובן להדגיש שהוא 'מוסלמי') למיגור האלימות ולהגיד הנה, תראו מה עשינו. אי אפשר. כי פעולות כאלה הן חסרות משמעות כאשר הן לא מלוות בהבנה העמוקה שכדי לטפל באלימות צריך לרצות לטפל בה.
 

עוד ב-

צפו: לוסי אהריש מספרת על הפחד הגדול שלה לאור השנאה בין יהודים לערבים

לכתבה המלאה

לא כשהנחת היסוד היא לחפש את הצעדים שיראו לכולם שאנחנו מטפלים בה. ואז, כשהאלימות מכה שוב, נשלפים התירוצים. חברי הכנסת הערבים אשמים – כי הם לא עושים כלום כדי לעזור לציבור שלהם. והקורבנות אשמים – כי 'הבעיה שלהם היא שהם לא משתפים פעולה עם המשטרה והתיקים נסגרים'. כבר הבנו, בדרך הקשה, שכאשר אישה חווה אלימות בבית הפיתרון לא יכול להיות להוציא אותה מביתה ולשים אותה ואת ילדיה במקלט. למה? כי מזור אמיתי מגיע רק מאיחוד של כל הכוחות: רווחה, ביטחון פנים וחינוך".

לוסי אהריש הקבילה את האלימות במגזר לתסמונת האישה המוכה: "כל אלו חייבים לפעול ביחד כדי לספק לה עתיד בטוח יותר. והטיפול בגבר האלים הוא לא פחות קריטי. מתי הבנו את זה? בסטירת לחי מצלצלת. כשאישה אחרי אישה נרצחו כאן בזמן שהגבר האלים המשיך לנהל את חייו כרגיל וחזר לזירת הפשע כדי להשלים את המשימה ולרצוח את בת זוגו. סטירת הלחי המצלצלת בנוגע לאלימות בחברה הערבית הגיעה במבצע 'שומר החומות'. שם גלשה האלימות שהייתה רק 'אצלם' החוצה, לרחובות 'שלנו'. והנה שורש הבעיה. שנים שאנחנו חיים כאן במדינה ביחד אבל לא באמת. 'אנחנו' ו'הם', 'אנחנו' ו'אתם'".

לאחר מכן התייחסה לבעיות: "אי העברת תקציבים, הזנחה בתשתיות, בחינוך, בתרבות, בכלכלה, בכל תחומי החיים. כדי לתת להכל חותמת כשרות, חוקק חוק הלאום כדי שיוגדר בחוק מה בדיוק מקומכם. ומקומכם הוא לא כמו מקומנו. וכל זאת בניגוד גמור לכתוב במגילת העצמאות: 'מדינת ישראל....תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות'. כשילד בפזורה הבדואית צריך ללכת ברגל לבית הספר במשך שעה כי אין הסעה ותשתיות מסודרות, זה משפיע על העתיד שלו".

בסוף סיכמה: "אבל אנחנו לא יכולים לבד. אנחנו מושיטים יד לעזרה כבר שנים, והיד נותרת האוויר. אנחנו צריכים אותך. אנחנו צריכים את המדינה שלנו, כן שלנו לעזור לנו לכולנו. מתחילת השנה נרצחו בחברה הערבית 114 בני אדם, אזרחי מדינת ישראל. השנה עדיין לא הסתיימה והמונה דופק. עם יד על הלב, כולנו יודעים שאם 114 אזרחי גוש דן היו נרצחים בדם קר, המדינה כבר מזמן הייתה על הרגליים, והפושעים היו מאחורי סורג ובריח. 'אני מתגעגעת לאבא - המלך שלי. הוא היה הכל בשבילי. חיכיתי לו כל הלילה ולא ישנתי ועדיין אני מחכה לו'. אלו המילים של נועם, הבת של איתן שנרצח על ידי אלמונים ביציאה מבית העלמין ברמת גן. בעצם, תמחקו את המשפט האחרון, כי אין 'נועם' ואין 'איתן'. אלו המילים של נאיה, בתו של מחמוד אברהים עודה שנרצח על ידי אלמונים ביציאה מבית עלמין בג׳לג׳וליה. עכשיו תגידו את האמת: זה מזיז לכם?"