הפובליציסט גדעון לוי יוצא היום (ראשון) נגד השדרן רזי ברקאי שפרש לאחרונה מתכניתו "מה בוער" בגלי צה"ל לאחר 27 שנים ששידר שם. כזכור, ברקאי התבטא שאחת הסיבות לפרישתו היא ש"ברחה לי המדינה, ואין לי חשק לרדוף אחריה".

לוי כותב בטורו: "הוא טעה באבחונו המתנשא שהמדינה ברחה לו. האמירה היא שקרית ומקוממת. המדינה שהאנשים הללו מתרפקים על זכרה, לא היתה המדינה שהם מתארים; איש גם לא גנב להם אותה. היא מעולם לא היתה שייכת רק להם, לכן היא לא ברחה לאף אחד. היא היתה ועודה שייכת לכל אזרחיה, גם לאלו שפעם, בימים הטובים ההם, היו מסוגרים בגטאות שלהם ועכשיו, מעשה שטן, הם נוכחים בכל מקום, וגם לחברים של רזי. לאלה האחרונים אין שום זכויות יתר."

לוי החל לתאר בטורו את השנים בהן עבד בגלי צה"ל: "אני אוהב להתרפק על השנים הללו ועל התחנה שהיתה אז. אבל כשאני מסתכל אחורה, אני לא רואה גל"צ יותר חופשית או מקצועית מזו של היום. היינו כלואים אז בבועה." אומר לוי "חבורה של צעירים אשכנזים שאפתנים, כמעט כולם מהערים הגדולות, כמעט כולם חילונים, בוגרי מיטב התיכונים. רק הטכנאים היו בחלקם מזרחים, הרס"ר היה נסים בדוסה. דתיים, חרדים, עולים וכמובן ערבים לא היו שם. הכיבוש, השטחים, הפלסטינים, הנכבה והקיפוח העדתי לא עניינו אותנו כהוא זה, ספק אם שמענו את שמעם."
 

עוד ב-

רזי ברקאי פורש ויוצא נגד עיתונאים: "בורים וגסי רוח"

לכתבה המלאה

לוי ממשיך לתאר את החד-גוניות שאפיינה אז את התחנה הצבאית: "אני לא זוכר ויכוחים פוליטיים בתחנה. גל"צ הזאת, שברחה לברקאי, אחראית כרוב אמצעי התקשורת הישראלים לעיוורון המוסרי, לשאננות, לשחצנות, לשביעות הרצון העצמית, לאדישות ולבורות בתחומי חיים רבים בישראל. כאן נולדה עצימת העיניים. כאן לא היה כיבוש ולא קיפוח. כאן לא היה קול למדוכאים מכל הסוגים."

לבסוף הוא מסכם: "הגעגוע של ברקאי הוא למדינה שלא היתה ולא נבראה. למדינה שגל"צ ודומיה המציאו, כדי להנעים את זמנם של הישראלים הטובים ולגרום להם להרגיש כה טוב עם עצמם. מדינה בלי ערבים, בלי כיבוש, בלי דיכוי, בלי נכבה, בלי חרדים ובלי מזרחים, הו, איזה מדינה. אבל הם כולם היו שם, גם אם הם לא הגיעו לגל"צ. עכשיו הם בכל מקום — ולברקאי ברחה המדינה."