את טור שישי שלו בעיתון "מעריב", בן כספית החליט להקדיש ליום ירושלים. תחילה, הוא סקר את המשמעות של היום הזה לכל מי שהוא יהודי, ציוני או פשוט ישראלי, גם אם לא מרגישים את זה ביום-יום. העיתונאי הזכיר לכולם את המשמעות והסנטימנט של עיר הבירה שלנו. ה"ירושלים של זהב", ה"הר הבית בידנו" וה"אם אשכחך ירושלים". את הצמרמורת שעברה לישראלים בגוף כאשר ירושלים נכבשה מחדש במלחמת ששת הימים.
ואז, כספית תהה: "אז איך הנחנו לשוליים הסהרוריים של הציונות הדתית להשתלט לנו גם על הנכס הלאומי הזה? זה שווה ועדת חקירה, אבל זו עובדה. בעיני חלק ניכר מהמחנה הליברלי־דמוקרטי העצום והרב שאוהב את המקום הזה אהבת נפש, יום ירושלים הוא מילה נרדפת לקיצוניות לאומית־משיחית, לריקוד דגלים חרד"לי, להילולת עלייה להר הבית של ח"כים מחרחרי מדון ולהתרעות ביטחוניות".
הוא סקר איך היום הזה הפך ליותר ויותר קיצוני ופוליטי עם השנים היות שגם משחררי ירושלים רבים כבר לא מגיעים ביום הזה ולא חוגגים אותו בעקבות מה שנהיה ממנו. לדעתו של כספית, צריך לתקן את המצב שנוצר סביב יום ירושלים. המחנה הליברלי צריך להראות את נוכחותו, לא לוותר לפלגים הקיצוניים בהשתלטותם על האירוע ולקיים טקסים מכבדים משלו.
כך הוא סיכם: "אם הדרך שבה נחגג יום ירושלים היום אינה לרוחנו, בואו נמצא דרך אחרת, ראויה יותר. דרך ציונית, פטריוטית, יצירתית, שאין בה קיצוניות, התרסה, משיחיות או ניסיון להדלקת הזירה כולה. עשינו כבר דברים יותר מסובכים מזה. לשנה הבאה ביום ירושלים".
