כשמלחמת חרבות ברזל כבר ביומה ה-49, אופירה אסייג מודה שבשבוע האחרון היא מתקשה להירדם ומתעוררת מוקדם מהרגיל בתקווה שהכל יסתיים והחטופים יחזרו הביתה, אחרי יותר מחודש וחצי של סבל. בטורה למאקו היא פונה לאלוהים ומבקשת ממנו מזור.

היא כתבה בין היתר: "ההחלטה לשחרר רק חלק מהחטופים היא אכזרית, אבל ברורה לי. היא כואבת בחלקים שלא הכרתי בגוף, לעשות סלקציה בילדים של הורים, בין גברים ונשים, אתה כן ואת לא. אלוהים, איפה אתה אהוב שלי? 50 ימים שחורים ולילות ללא מנוחה".

עוד המשיכה: "אני מאושרת על כל חטוף וחטופה שייצאו הביתה במסגרת עסקה - ואני נקרעת מהמחשבות על המשפחות שיישארו בינתיים בידיים ריקות. אז איך שורדים? חושבים רק טוב? לוקחים רסקיו? על מה נתמכים? כמה מתפללים? לסמוך על אנשי המקצוע שהמדינה בחרה?".

עוד ב-

אופירה אסייג מתפוצצת מעצבים: "חוצפנית, בהלם כמה את אטומה"

לכתבה המלאה

לסיום הודתה: "נדהמתי כמה אצילות הן משפחות החטופים, כמה בני המשפחות מתנסחים בעדינות ובהבנה, למרות שהם בסרט הכי שחור של חייהם. אני מקשיבה לחלק מהם ואני בוכה כשהם מדברים בשקט, בנימוס, בכאב קורע לב. אני באה גמורה ויוצאת חזקה מהשיחה איתם. איך? מדהימים. אלוהים? אתה תמיד איתי. תמיד. אף פעם לא אכזבת אותי. בבקשה תחזיר את כל החטופים הביתה. בבקשה תסיים את המלחמה הזאת. בבקשה תחזיר בשלום את כל צבא הגנה לישראל.  סבלנו, אנחנו סובלים ועוד נסבול. די. בבקשה אלוהים שלי.