דעות

הרשויות המקומיות הן לא סניפים: להפסיק לנהל את המדינה מירושלים

מדינת ישראל לא יכולה להתנהל באופן ריכוזי ולהתייחס לרשויות המקומיות כאל זרוע ביצוע של משרדי הממשלה. מי שנמצא הכי קרוב לתושב חייב לקבל יותר חופש פעולה, יותר כלים ויותר סמכויות

רועי גבאי, ראש עיריית יבנה | 18/8/2026 9:12 עקבו אחרינו בגוגל

רועי גבאי, ראש עיריית יבנה (צילום עמית אלפונטה באדיבות עיריית יבנה)

בעוד קצת יותר מחודשיים, ב-27 באוקטובר, יתייצבו אזרחי ישראל בקלפיות ויבחרו את הכנסת ה-26. בשבועות הקרובים נשמע ויכוחים על ביטחון, כלכלה, יוקר מחיה, יחסי חוץ ומשילות. אלא שבתוך השיח הזה כמעט שלא נשאלת שאלה שנוגעת לחיי היומיום של כולנו: איך אנחנו רוצים שהמדינה הזאת תתנהל, ומי צריך לקבל את ההחלטות שמשפיעות על חיי האזרח?

האזרח הישראלי לא חי במסדרונות השלטון בירושלים. הוא שולח את ילדיו לבית הספר ולגנים, נוסע בתחבורה הציבורית, משתמש במרחב הציבורי ופונה לרשות המקומית כשהוא צריך פתרון. ובכל זאת, מדינת ישראל עדיין מנהלת את הרשויות המקומיות כאילו היו סניפים של משרדי הממשלה. המדינה היא זו שקובעת, מאשרת, מגבילה ומפקחת, ואילו הרשות המקומית נדרשת לבצע ולהסביר לתושב למה היא אינה יכולה לעשות את מה שהוא מצפה ממנה. זו לא רק בירוקרטיה. זה חוסר אמון בשלטון המקומי.

ישראל היא מהמדינות הריכוזיות ביותר בעולם המערבי בכל הנוגע למערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. לכן הגיע הזמן לביזור סמכויות דיפרנציאלי. רשות שמוכיחה ניהול תקין, עמידה ביעדים, שקיפות ואחריות תקציבית צריכה לקבל יותר חופש פעולה. משרדי הממשלה צריכים לקבוע מדיניות, להציב סטנדרטים ולפקח – אבל לא לנהל בפועל כל רשות.

הרשויות המקומיות כבר הוכיחו את עצמן, בשגרה ובחירום. בקורונה, ב-7 באוקטובר ובכל תקופת המלחמה, הן ידעו לפעול מהר, לקבל החלטות בזמן אמת ולתת מענים לצרכים המשתנים של האוכלוסייה. בכל עיר המענה הותאם לתושבים, לשכונות ולאתגרים המקומיים. כל ראש רשות יודע מה נכון ליישוב שלו, והוא גם הראשון לקבל ביקורת מהתושבים, אפילו על נושאים שנמצאים בפועל באחריות המדינה. אם אנחנו מצפים מראשי הרשויות לתת דין וחשבון לתושבים, הרי שצריך לתת להם גם את הכלים ואת הסמכויות לעשות זאת.

הבעיה פוגשת אותנו גם בדברים היומיומיים. מדוע החלטות הנוגעות לתחבורה הציבורית בתוך העיר אינן יכולות להיות במידה רבה בסמכות הרשות שמכירה את השכונות, מוסדות החינוך וצורכי התושבים? ומדוע גם בפתח 2027 רשות עדיין אינה יכולה להתנהל באופן פשוט כמו ארגון מודרני – למשל באמצעות כרטיס אשראי רשותי לרכישות מקוונות? בהיעדר כלים בסיסיים לניהול מודרני, קשה לדרוש מהרשות להיות חדשנית, מהירה ויעילה.

גמישות בניהול תקציבים, כוח אדם, מכרזים, חוקי עזר, פיתוח כלכלי ואכיפה עירונית תאפשר לרשויות לקבל החלטות מהר יותר ולהתאים את השירות במדויק לצרכים המקומיים. לכן אני מציע שכל מפלגה שתבקש את אמון הציבור תציג תכנית ברורה לביזור סמכויות, להעברת תקציבים ולצמצום רגולציה, לצד מנגנוני מדידה ובקרה. מי שמוכיח שהוא יודע לנהל, צריך לקבל יותר חופש. מי שזקוק לליווי, צריך לקבל אותו.

תנו כלים וסמכויות לשלטון המקומי, ואנחנו נביא בהכרח לאיכות חיים ולשירות ציבורי טובים יותר. מדינה חזקה אינה מדינה שמחזיקה כמה שיותר סמכויות בידה. מדינה חזקה היא מדינה שיודעת היכן נכון להחזיק את הסמכות והיכן נכון לשחרר אותה.

הבחירות הקרובות הן הזדמנות להוביל שינוי בנושא הכל כך חשוב הזה. האזרח לא צריך עוד ממשלה שמבטיחה לנהל עבורו את החיים טוב יותר. הוא צריך ממשלה שתדע לתת למי שנמצא הכי קרוב אליו את הכוח לעשות את זה. ב-28 באוקטובר, מי שייבחר – ייבחר, יהיו התוצאות אשר יהיו. דווקא עכשיו, האחריות שלנו היא לשמור על המרקם החברתי והקהילתי, לכבד זה את זה ולזכור שכולנו כאן וכולנו נישאר כאן. אין לנו ארץ אחרת.