זה אומר שנמשיך לחיות בפייסבוק לאחר מות גופנו ,מה רע??

אז איך זה קורה שכל חברה, חנות קטנה, רשת וכן הלאה בכל פרסום שלהם מכניסים את עניין הלייק ואיך זה שחברות כבר לא מפרסמות או כותבות על עצמן אלא בפייסבוק ? האההה.... כלומר איך שלא מסתכלים עלזה פייסבוק תרצה או לא חוצה את כל עולמנו הריאלי וירטואלי אישי , מסחרי, פרטי , צבירי, עבודה וכן הלאה....זה המצב חברים

תחשוב פתוח לא סגור. אם פייסבוק יהיה כולו חומות וכל אחד יסתגר בדלת-אמות ויטואליים עם מי שהוא "כבר מכיר" בלבד אז זה יהיה הסוף של הרעיון שהפך את פייסבוק למוצלח. מה אכפת לך שמישהו רוצה לראות איך טיילת בדרום אמריקה או מאחל לך מזל טוב? ואולי אם אלונה הייתה בחיים היית פונה אליה שואל מי זו והייתה יוצאת חברות נחמדה? לך תדע. לכן מי שסוגר ומוחק אנשים למעשה לא יקבל מהפייסבוק דבר מלבד מה שהחברים שלו במילא משתפים במייל. כל הרעיון זה להרחיב מעגלים

לזכרה. הכיתוביות בעברית, רובן שלה: http://www.facebook.com/media/set/?set=a.223042084014.134155.643579014&type=3

אותך יוסי אינני מכירה אך את אלונה ז"ל דווקא היכרתי באופן אישי. וכן, היא גם חברה שלי בפייסבוק. וגם אני הייתי מזועזעת לאור איחולי המזל טוב לבחורה שנפטרה. כנראה שלא סתם חבריי בפייסבוק הם 99% אנשים שאני מכירה ורובם חברים טובים, כאלה שפייסבוק היא אמצעי נוסף לשמירת הקשר, לא במקום... יהי זכרה של אלונה ברוך!

לפני כחודשיים פניתי לחברה שמקדמת מוצרים דרך בפייסבוק כמובן שהם שוכנעו אותי שהם יפיצו את זה לקבוצת האוכלוסיה המתאימה שבמקרה שלי הורים לילדים עד גי 7 יכניסו לבלוגים וכ....כאמור בשבוע הראשון זה היה ביום ה בבוקר אני פותחת את דף בפייסבוק אני רואה את הכמות שאני יצרתי ללא עזרתם כ115 לינקים בערב נכנסתי לפייסבוק ולתדהמתי כ400 לינקים ו150 מדברים על כך שמחתי אמרתי יפה אך לא היתה תגובה מילולית אחת ומאז העמוד נישאר כפי שהוא אולם כעבור שבועיים יום ה בשעות אויר הצהריים אני יושבת מול דף הפייסבוק ולתדהמתי הלייקים רצים לנגד עיניי מ400 תוך שעתיים ל1515 לייקים ומדברים על כך כ1000 ותגובות בדם אין ולא קונה אחד באתר פניתי במקביל למישהו שמבין בנושא וחד משמעית אומר לי זאת עבודה של מכונה וזה היה ברור. כמובן שפניתי לחברה שאחראית על הקידום וביקשתי תשובות לטענה שלי שנראה שהמכונה היתקלקלה והכי מצחיק בגרף הפייסבוק רואים שמי שעושה את הלייקים הם ילדים בני 13-17 התשובה שקיבלתי מהם שאני מדברת שטויות וכמובן לא היה להם הסבר למה שנעשה ומבחינתם העיסקה לא יכולה להיות מבוטלת כי היתחייבתי ל שלושה חודשים בסופו של דבר לאחר שאיימתי בתביעה ואגיד נגדם תלונה הוחזר לי סכום של חודשיים מתוך השלושה . מסקנה: אל תאמינו לפייסבוק לא ללינקים ולא לאנשים שמדברים על כך כי הכל רמאות ומכונות את הכסף עדיף להשקיע בפירסום מסוג אחר וכמובן אם החלטם על שיווק דרך הפייסבוק אז תיבדקו מי החברה ולא להיתחייב מי שרוצה לדעת את שם החברה יכל לפנות אליי במייל 

מצד אחד אתה צודק, יש "זילות" במספר החברים בפייסבוק. מצד שני, אם לא הייתי חבר של חזי בפייסבוק, לא הייתי יודע בכלל שאלונה הלכה לעולמה. בחורה נחמדה ובעלת המון רצון טוב שיצא לי לעבוד איתה לא מעט. ככה שישנם גם יתרונות במדיום הזה (ובכל מקרה, להגיד למישהו מזל טוב, גם אם לא ממש מכירים אותו, זה נחמד ולא מזיק לשני הצדדים). יהי זכרה ברוך.

היית מגלה שרוב האיחולים הגיע מתוך ידיעה וברכות שמקווה שעכשיו היא במקום שכולו טוב

שאנשים שהכירו אותה פעם, לפני שנים, ולא קיבלו את הידיעה על פטירתה עשו פעולה אנושית של יצירת קשר. גם לי יש אנשים שאני מדבר איתם רק פעם בשנה, ביום הולדתם, והם עדיין שמחים (כך לפחות הם אומרים) שזכרתי אותם. יגיע לצערי יום ואתקשר למישהו שהלך לעולמו במרוצת השנה האחרונה, ואם לא יענה לי אשאיר הודעה של יום הולדת שמח. האם בני משפחתו יראו בזה זילזול? אני מקווה שלא. האם הכרתי את האדם? כן, אבל לא ברמה אינטימית יומיומית.

מודה ומתוודה שגם אני ניהיתי כזה אבל אצלי זה בגלל העסק שאני מנהל.אך כתבה יפה ונכונה

נראה אבסורדי? אולי אבל במרחב הוירטואלי היא חיה,למרות שלמרבה הצער הלכה לעולמה

את כל החברים שלי בפייסבוק פגשתי בעולם האמיתי ובדר"כ יותר מפעם אחת. יש שם חבר'ה מהתיכון שלא פגשתי 20 שנה. יש שם חבר'ה מעבודתי הקודמת. אנשים שלמדתי איתם בקורס זה או אחר והחלטנו לשמור על קשר וכמובן משפחה קרובה ורחוקה. יש לי פחות מ 200 חברים בפייסבוק ואת כולם הכרתי אישית, סביר להניח שאם אמות מחר בבוקר אזי 30% מהם יגלה את זה רק אם זה יכתב בפייסבוק.

יוסי עלה על נקודה כואבת. היכרתי את אלונה. היא באמת הייתה אדם מיוחד ותמיד אופטימית והייתה בטוחה שתנצח את המחלה. אפילו בזמן ההקרנות שלה, כשבתי אושפזה היא באה לבקר את שתינו. בהמשך, הקשר נשמר -ומחוץ לפייסבוק. יהי זכרה ברוך. אני מסכימה עם יוסי. הפייסבוק גורם לתחושה מזויפת במיוחד של "ביחדיות", "חברותיות" ועוד ובפועל מוביל לבדידות שמתעלמים ממנה, ולחוסר בחברים אמיתיים. אמנם יש לי כרטיס בפייסבוק אך את חבריי אני מעדיפה לפגוש בעולם האמיתי.

לכתוב מזל טוב בפייסבוק לא עולה כסף, לא לוקח הרבה זמן, ואולי קצת (אפילו אם זה רק טיפ טיפה) ישמח את בעל השמחה, אז למה לא? לא צריך לנתח יותר מדי.

צריל לשמור על איזון, וזה שכולם ניהיו ג'אנקים של לייקים ותגובות זה הבעיה שלהם. איזון זאת מילת המפתח.

אולי תפסיקו לאשר אנשים שאינכם מכירים, או לפחות לברך ליומולדת אנשים שאינם חברים או מכרים אמיתיים? אגב, הכרתי את אלונה במסגרת עבדותי לפני כמה שנים ואני המומה ומצטערת עד מאוד לשמוע על מותה

אי אפשר להתכחש לכך שיש גם לא מעט מן החיוב ברשת החברתית, אבל ריבוי התופעות השליליות בהחלט מעורר ספקות לגבי כל הדבר. זו דגומא חזקה.

כל תרבות הפייסבוק הזו הזויה ביסודה וסופה שתתפוצץ לכולם בפרצוף. בכלל לא ברור איך האמריקאים שתמיד היו אלה ששומרים על פרטיותם וכילדים כל הזמן רק שמענו עוד ועוד סיפורים בנושא, לא ברור איך הם הפכו עורם וחולקים את פרטיותם עם כל העולם פלוס... פשוט הזוי, שלא לדבר על לא שימושי, לא יעיל ומסוכן ברמת בטחון מידע וגני בת זהויות.

חברים וירטואלים/ויראלים/וגינאלים. מתי תתפסו שזה ריק מתוכן. הזמן שאתם מבזבזים על זה הוא מטורף כי הרי כמעט (מבחינתי בלי כמעט )כל פעילות אחרת מועילה יותר מפייסבוק. בדרך כלל נכנס לפרופורציות נכונות רק אחרי טראומה שעובר, אז למה לחכות?

אני לא מתבלבל בין חבריי בפייסבוק לבין חבריי במציאות. לפעמים זה חופף אך לרוב לא. ועדיין, אין כל פסול ב"ניצול" המדיום הזה לקידום עניינים (אישיים, מסחריים וכיו"ב). הרי בסופו של יום, זה חלק מהתכלית של המדיום הזה וכל מדיום אחר. אולי המילה "חבר" מחטיאה ומטעה, אבל זה כבר עניין של טרמינולוגיה. לא של תכלית ראויה.