הטיפול ב-CAR T ניתן כאמור בתחילה במסגרת מחקרית. איכילוב היה למעשה בית החולים הראשון מחוץ לגבולות ארצות הברית שזכה להשתתף במחקר ZUMA-1, שבדק לראשונה האם טיפול באמצעות CAR T יכול להועיל לחולים בלימפומה אגרסיבית שלא הגיבה לפחות לשני קווי טיפול קודמים. המחקר היה זה שסלל את הדרך לאישור הטכנולוגיה על ידי ה-FDA ורשות התרופות האירופית, ולאחרונה גם על ידי משרד הבריאות הישראלי.

טיפול מציל חיים

משנת 2019 נכנסה טכנולוגיה זו לסל הבריאות בישראל ובאמצעותה טופלו במערך ההמטולוגי עשרות מטופלים. היום כבר נתן לומר כי הטיפול ב-CAR T הוביל לתגובה משמעותית וממושכת ביותר אצל חלק ניכר מהם, ולמעשה הציל את חייהם.

עם אימוץ טכנולוגיית ה-CAR T כחלק ממערך הטיפולים השוטף, עולה כמובן השאלה הנוגעת לתופעות הלוואי האפשריות. ובכן, חשוב להבהיר כי לטיפול זה עלולות אמנם להיות תופעות לוואי, כשבאופן טבעי ההתמודדות איתן משתפרת עם הזמן ובהתאם לניסיון שנצבר בידי החוקרים והצוות הרפואיים. כחלק מתופעות הלוואי המוכרות תיתכן ירידה חולפת בספירות הדם ואף קיים סיכוי קל לזיהומים. כמו כן הפעילות של מערכת החיסון עשויה להתבטא בחום, ירידה חולפת בלחץ דם וקושי בנשימה. באשר לתופעות הלוואי במערכת העצבים, הרי שניתן לציין הפרעה חולפת בריכוז או בלבול חולף. על רקע הניסיון שנצבר ניתן כיום מענה מהיר ומיידי לסיבוכים האלה.

מחזון למציאות

מאחורי טכנולוגיית ה-CAR T עומד פרופ' זליג אשחר מהפקולטה לביולוגיה במכון ויצמן, שהחל את מחקרו הראשון בנושא כבר לפני למעלה מ-30 שנה. באחד הראיונות שנערכו עמו התייחס פרופ' אשחר לייחודו של הטיפול וסיפק בשורה מעודדת. לדבריו, "הטיפול רלוונטי כיום בעיקר למחלות המטולוגיות. בלוקמיה ובלימפומה של תאי T הוא מועיל באחוזים גבוהים, ובעל סיכויי ההחלמה גבוהים. הוא שונה מהטיפולים הקיימים לגידול סרטני, בכך שהוא אינדיבידואלי לחולה: הוא ניתן פעם אחת בלבד, ויתרונו בכך שעל אף היותו יקר - הוא מועיל". 

בהתאם למשנתו של פרופ' אשחר, במעבדת המחקר החדשנית שהוקמה במרכז האימונותרפיה באיכילוב בראשותם של פרופ' אשחר וד"ר ענת גלוברזון, עמלים כיום על שורה של פיתוחים לטיפול בסוגים נוספים של גידולים בעזרת CAR-T. לאחרונה אף הוגשה למשרד הבריאות בקשה לביצוע מחקר ראשון ב-CAR T כפול המכוון כנגד 2 אתרים על פני תא המטרה, בתקווה כי יאושר בקרוב ויאפשר טיפול במטופלים הסובלים ממחלות נוספות. 

*הכותבת היא מנהלת המערך ההמטולוגי בבית החולים איכילוב