עיתונאי השמאל, ואחד ממבקריו המושבעים של נתניהו, פרגן הבוקר (ראשון) לראש הממשלה על הסכמי השלום, ויצא נגד "מחמיצי הפנים ומעמקי האף" שביקרו את כינון היחסים בין ישראל ובין מדינות הערב.

בטור דעה באתר "הארץ", כתב גדעון לוי שאמנם קל 'לבטל' את ערכם של הסכמי השלום עם מדינות שאין לישראל איתן מלחמה, אבל לדבריו: "אי אפשר לקבל את חמיצות הפנים ואת עיקומי האף שבאו בישראל בעקבות ההסכמים האלה, רק כי בנימין נתניהו ודונלד טראמפ הם מחולליהם".

לדברי לוי, גם אם מאחורי הסכמי השלום עומדים אינטרסים, כמו ההסכם עם מרוקו שהגיע לאחר הכרה אמריקאית בסיפוח הסהרה המערבית, עדיין יש בהם בשורה למציאות חדשה במזרח התיכון: "טראמפ ונתניהו אינם אנשי שלום או מצפון, ודאי שלא מכונני צדק", הוסיף עיתונאי הארץ, "אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שטראמפ אחראי לשלום הישראלי־ערבי, במירכאות או בלעדיהן, יותר מקודמו, חתן פרס נובל לשלום, ברק אובמה".

על נתניהו כתב לוי: "אי אפשר להתעלם מהעובדה שנתניהו פתח לפני הישראלים שערים של מדינות ערביות, יותר מכל קודמיו יחד — וגם עמם נמנים חתני פרס נובל לשלום. הסכמי השלום החדשים אינם ראויים לפרס, כי מנתניהו לא נדרש שום אומץ כשחתם עליהם. למראה נזקיהם הרבים, בקושי אפשר להחמיא לטראמפ ולנתניהו. אך היושר מחייב: תנו לקיסר את אשר לקיסר. הם עשו שלום ולא מלחמה".

בעקבות הסכמי השלום מאמין לוי כי הישראלים ישנו את דעתם על הפלסטינים וערביי ישראל: "פתאום נתקלים בדובאי. בום. זה לא מה שסיפרו להם על הערבים. בית"ר ירושלים, מכל הקבוצות, היא בבעלות יהודית־ערבית. טיסות ישירות למרוקו יזכירו ליוצאיה שהם יכולים להתגאות במוצאם גם בישראל. הם יהודים־ערבים, וזה נפלא".

כזכור, לפני כשנתיים, סיפר לוי בראיון ברדיו 103 כי "אני לא מתבדח כשאני אומר שאם אני צריך לבחור היום בין גנץ, לפיד או נתניהו - אני בוחר בנתניהו מבלי כל היסוס", וכבר לפני כן חשף בכנס אילת לעיתונות שאמנם הוא יצביע לרשימה המשותפת אך הוסיף על ההתלבטות בין נתניהו ללפיד: "אני אצביע לנתניהו. אולמרט ב-3 שנים הלך לשתי מלחמות, נתניהו הלך לאחת ב-12 שנה. הוא עדיף על השמאל הציוני כבר".