פאולה רוזנברג, מגישת הטלוויזיה שעזבה את ישראל אחרי ה-7 באוקטובר ועברה להתגורר יחד עם בעלה ליאון וילדיהם המשותפים בקפריסין, עשתה זאת בלב לא קל. גם המגיש של קשת 12 סיפר על כך בפוסט שפרסם אמש (שבת) בפייסבוק שלו עם תמונות של הררי ארגזים.

רוזנברג כתב בפוסט המדובר שהעלה: ''החיים הם כאן ועכשיו, ולא בחפצים שאגרנו. כשארזנו את הדירה בהוד השרון, והחלטנו להעביר את החיים שלנו לקפריסין, זו היתה מלאכה לא פשוטה. הארונות הרגישו כמו התיק של מרי פופינס - אתה מוציא ומוציא וזה לא נגמר. את החפצים שלא היינו צריכים - מסרנו באהבה. ואת השאר ארזו לנו המובילים, הכניסו לתוך מכולה ענקית, ושלחו אל מעבר לים. כשפגשנו את המכולה בנמל של לרנקה, הוצאנו ממנה רק את מה שהיינו צריכים ואת כל השאר שלחנו לסטורג''.

רוזנברג עוד הסביר: ''הבית ששכרנו היה מרוהט לחלוטין, וחשבנו שתוך חצי שנה נמצא בית אחר, שאליו נעביר את שאר התכולה. אבל לחיים יש נטייה לשנות תוכניות. היו לנו כל כך הרבה סידורים, וההתאקלמות דרשה משאבים רבים, אז יצא שנשארנו בבית הזמני הרבה מעבר למה שחשבנו, והחפצים נשארו סגורים בסטורג'. מדי פעם נסעתי למחסן כדי לאתר משהו שהיינו צריכים. בכל פעם שפתחתי את דלת הברזל עלה באפי הריח של הבית שלנו מעורבב בריח של קרטון. וריחות הם הרי שער לזכרונות. הסקרנות שלי גרמה לי לפתוח בכל פעם כמה ארגזים, רק כדי לראות מה יש בהם. הנבירה האקראית הזו העלתה בכל פעם איזו מזכרת נחמדה או פריט שחיפשנו''.

הסיפור המפתיע של רוזנברג נמשך כך: ''בסוף כל ביקור כזה, לפני שנעלתי את הדלת, הבטחתי לארגזים שנשארו שם, שבקרוב נפגש. אבל הביקורים הלכו והתמעטו, כי בסופו של דבר, כשהיינו צריכים שידה קטנה או מדף, היה קל יותר לקפוץ לחנות ולקנות משהו חדש, שמתאים בדיוק, מאשר לנסוע למחסן ולחפש. והנה סוף סוף זה קורה, בקרוב נעבור לבית חדש. והחלטנו שהגיע הזמן לרוקן את המחסן. המובילים היו חרוצים וזריזים, ותוך ארבע שעות כל תכולת המחסן היתה פרושה אצלנו בחצר. מוכנה למיון. התוכנית היתה שנכניס לבית החדש רק את מה שאנחנו באמת צריכים, ואת כל השאר - נמסור''.

הוא גם חשף בפני העוקבים שלו: ''בפועל, כשראיתי את ערימת הארגזים פרושה באור השמש, התגובה שלי היתה בהלה מוחלטת. המוח שלי התמלא בשבע מילים שחזרו על עצמן בריפיט: "וואט דה פאק עושים עם כל זה?". תבינו, מדובר בחפצים שפעם היו חלק מהיום-יום שלנו, ובכל אחד מהם מקופל זכרון. כסאות הקמפינג הזכירו לי את הנסיעות לחוף בית ינאי, כשהבנות היו קטנות והשקיעות היו עשויות מזהב. התמונה הענקית (שהיתה תלויה בסלון שלנו בהוד השרון) הזכירה לי טיול כייפי של שבת בבוקר בין הגלריות של פלורנטין, ושידת המגירות האיכותית מעץ מלא הזכירה לי בעיקר את הסכום הגבוה ששילמנו עליה''.

הוא גם פינה חלק מהטקסט כדי לצחוק על חשבונו: ''מרפרוף על פני הערימות היה ברור שאנחנו כבר לא צריכים כמעט שום דבר. אלא שאני, בתור בוגר של בית פולני אגרני עם נטייה ל-OCD, גרוע מאד בלזרוק, ועוד יותר גרוע בהתמודדות עם בלגן. אז עשיתי מה שעושה גבר אמיתי במצבים כאלה, הודעתי לפאולה שיש לי כמה דברים ממש דחופים לעשות עבור הלקוחות שלי, ושאני חייב לזוז. לשמחתי אשתי, שכבר חוותה איתי לא מעט מעברים, מכירה אותי היטב, ושחררה אותי מהארוע. כשהגעתי לרכב הסדרתי נשימה, והזכרתי לעצמי שלזרוק חפצים זה לא למחוק זכרונות. שהחוויות שלנו, רגעי האושר והרגעים המאתגרים שעיצבו אותנו, הולכים איתנו לכל מקום, ולא נמצאים בספה או בתמונה שעל הקיר''.

עוד ב-

ליאון רוזנברג חוזר לישראל: זה הצעד שעשה ללא פאולה

לכתבה המלאה

לסיום הסביר את החשיבות של ריקון התכולה: ''הזכרתי לעצמי שהחפצים האלה לא מגדירים את מי שאני. כי העובדה שיש לנו ציוד מחנאות ל-20 איש לא יגרום לי פתאום להתחיל לאהוב קמפינג. ושהאופניים עם מתקן התלייה המשוכלל לרכב, לא באמת יגרמו לי לצאת לטיול אופניים בטבע. וגם הזכרתי לעצמי שאין טעם לעשות חישובים של כמה עלה כל פריט ולהתבאס על ה"בזבוז", כי הכסף כבר יצא מזמן, ושום באסה לא תחזיר אותו. יש חכם ההודי מהאינסטגרם שאומר: "כשמפנים מקום בבית ובלב, פותחים דלת למשהו חדש ומרגש". נזכרתי בו והרגשתי הקלה. אחרי חמש דקות ההארה חלפה, והתחלתי לחשוב האם בכל זאת אפשר למצוא מקום לשידה היקרה''