מאסטר שף היא אחת מתוכניות הריאליטי הראויות ביותר. בניגוד לתדמית של הז׳אנר, מדובר בתוכנית העושה טוב למשתתפיה וצופיה, מתמקדת בחיובי, אינה בונה את הרייטינג על סכסוכים בין המשתתפים, אלא על הכמות הנכונה של המלח בתבשיל. אבל כעת, "מאסטר שף" וקשת בראשה, שמו במנה מרכיב אחד יותר מדי. השתתפותם של חברי הכנסת דודי אמסלם ויפעת שאשא-ביטון בתוכנית היא קו אדום שאסור היה לחצות.
נתעלם מהעובדה ששאשא-ביטון היא היום שרה בממשלה, ועוד שרת החינוך (כשהתוכנית צולמה היא הייתה עדיין ח״כית מן השורה) ונתייחס אליהם כשני חברי כנסת מייצגים. חברי הכנסת הם מפקחיו של השידור המסחרי-טלוויזיוני בישראל, עליו יושבת קשת. הם הרגולטורים האמונים על הסדרת שוק התקשורת בישראל. תפקידם הוא לדאוג לשידור מסחרי העומד לצד האינטרסים של הציבור.
מן הצד השני, קשת אמונה על הביקורת הציבורית, בתפקידה כרשות הרביעית באמצעות חברת החדשות המוצלחת והמשפיעה שלה (אשר חברי הכנסת נאבקים מדי יום על הזכות להופיע בה ולהיחשף לציבור).
כיצד יבקרו חברי הכנסת את קשת כעת? וכיצד קשת תבקר את חברי הכנסת שהם פתאום הטאלנטים שלה? האם האייטם (שעוד יהיה) אצל עודד בן-עמי עם המתמודדים יוקדש גם לעבודתם הפוליטית או רק לפולנטה שהם הכינו בתוכנית אמש?
כיצד יכול ח״כ מן השורה להתמודד עם ח״כ אמסלם בחשיפה התקשורתית בקשת כאשר אמסלם הוא פתאום כוכב תוכנית הריאלטי שלה? איך נבדיל בין ההופעות שלו בתוכניות האירוח ובפינות במאקו – האם הן בשל חשיבותו כשחקן פוליטי בעל עניין או בשל היותו חלק מפאנל הבשלנים של העונה?
טוב תעשה הרשות השניה מצד אחד, והיועמ״שׁ של הכנסת מהצד השני – ויפסלו לאלתר את העונה כולה. אחרת – זו לא תהיה מעידה חד פעמית, אלא תופעה שלא יהיה לה גבול. אם לא - בעקבות מאסטר שף נקבל את מירי רגב בגמר האח הגדול, ואת איבתיסאם מראענה במועצת השבט של השרדות VIP. בתכלס, מה יעצור את עורכי הטלוויזיה מלשדר שני חברי כנסת מתפלשים בבוץ בקרב על פסלון החסינות, על דקות רייטינג ועל קולות בבחירות. מעכשיו – הכול מותר.
המבקרים הגדולים ביותר של התהליך הזו היו אמורים להיות חברי הכנסת עצמם. הם היו צריכים להיות אלו שאומרים לא לכל יוזמה המגיעה מגופי השידור. לא ל-VIP ולא לעונת ספיישל, אלא קיר ברזל בין הפקות לפוליטיקה. ולא, הדבר לא דומה להשתתפות בתוכניות אירוח ובידור. כאן מדובר בח״כ ההופך לטאלנט של גוף תקשורת – וזהו לא פחות נוראי מתיקי 2000, ו-4000, רק בלי שהכסף יהיה על השולחן.
ובכל זאת - אין ולא היו לי ציפיות מח״כ אמסלם, שהפך ממזמן את הכנסת לזירת ראליטי טראש מהזן הנמוך ביותר. אבל היו לו ציפיות משרת החינוך. הזוי שהיא בחרה לקחת חלק בחיבור האסור הזה בין המערכת הפוליטית ותוכנית בידור. זה מעיד על משהו תקול בשיקול הדעת שלה – ועל ההקרבה שהיא מוכנה לעשות תמורת עוד קצת כיסוי תקשורתי.
הכותב שי אבן מרצה לתקשורת באוניברסיטת רייכמן ומנהל האסטרטגיה בבן-חורין אלכסנדרוביץ׳
