יולי עופר: איל הספנות והבעלים הכל יכול של החברה לישראל

מספנות ועד מלונאות, מנדל"ן וקניונים ועד מחשבים. כך הפך בנו של סוחר שעלה מרומניה למיליארדר. מי היה יולי עופר?

מערכת ice | 7/12/2023 15:53

יהודה (יולי) עופר (2011-1924), היה איש עסקים ומיליארדר ישראלי אשר התמחה בתחומי הספנות, ההובלה ימית, המלונאות, הפיננסים, התעשייה והמסחר והנדל"ן. במותו הוערך הונה של משפחת עופר בכ-10.3 מיליארד דולרים.

ביוגרפיה עסקית
עופר נולד ב-1924 בעיר הנמל גאלאץ שברומניה. באותה השנה עלה עם הוריו יוסף וצילה, ועם אחיו הגדולים דוד ושמואל (סמי) לישראל. המשפחה התיישבה בחיפה, כשאביו עבד כסוחר המספק שירות לאוניות.

לאחר שסיים את שירותו בצה"ל כקצין בדרגת רב סרן, ייסד עופר בשנת 1956 בצוותא עם אחיו סמי ועם מרדכי מנו את חברת הספנות "נתיבי הים התיכון". כעבור עשור פורקה השותפת, והאחים עופר פנו לדרך עצמאית. השניים הקימו את "קווי הים התיכון" – חברת ספנות בינלאומית, שהרחיבה בעשורים הבאים את פעילותה ובסוף המאה ה-20 מנתה כ-200 ספינות.

חלוקת העבודה בין האחים התבססה על כך שיולי עופר ניהל את עסקיה בישראל ואילו סמי היה אחראי על הפעילות הבינלאומית. בשנות ה-80 החלה החברה להיכנס לעסקי המכליות בהונג קונג וסינגפור, ובהמשך גם לתחום ההובלה הימית של דלק ופוספטים. נקודת ציון נוספת בתולדות החברה הייתה ייסודה של חברת בת, רויאל קאריביאן, שהתמקדה בשיט תעונות מסביב לעולם.

לצד "נתיבי הים התיכון", פנה יולי עופר גם לעסקי נדל"ן, רכש מגרשים והקים מבנים במקומות שונים בישראל – בעיקר בהרצליה, שבה מיקם את מרכז עסקיו ובה גם התגורר. לאורך השנים תרם עופר רבות לפיתוחה של העיר, ובמיוחד ידועה מעורבותו בפרויקט המרינה.

בשנת 1994 נמנו האחים עופר עם רוכשי גרעין השליטה בבנק המזרחי. ב-1999 רכשו השניים ממשפחת אייזנברג את השליטה בחברה לישראל, שבבעלותה היה מפעל טאואר סמיקונדקטור ונכסים נוספים בהם בתי זיקוק לנפט בחיפה, כימיקלים לישראל וצים.

בשנת 2002 הפרידו האחים עופר את כוחות: חלקו של סמי עופר בנכסי דלא ניידי ובבנק המזרחי הועבר לאחיו יולי, בתמורה לחלקו של יולי ב"חברה לישראל".

ב-2004 רכשה "החברה לישראל", שבבעלות משפחת עופר את מניות המדינה בחברת צים תמורת כחצי מיליארד שקלים. בהקשר הזה יש להזכיר כי לקראת המכירה הזמינה הממשלה שתי הערכות שווי, כאשר המחיר שהתקבל היה בגבול התחתון של ההערכות הללו. על רקע זה מתח מבקר המדינה דאז אליעזר גולדברג ביקורת על תהליך המכירה.

בריאיון ל"כלכליסט" ב-2010 התייחס יולי עופר לנושא ואמר: "המחיר של צים לא היה מחיר הפסד, גמרנו במחיר הוגן". בנוגע לעסקאות המשותפות עם המדינה אמר: "אין ברירה, כולם עושים עסקים עם המדינה, אי אפשר אחרת. זו לא בושה לעשות עסק עם המדינה מפני שהמדינה לא יכולה לנהל לבד את הכל".

עופר ומשפחתו עמדו גם במרכז הסרט של מיקי רוזנטל ואיתן עבודי "שיטת השקשוקה", שעסק בטענות ליחסי הון-שלטון בישראל,

בניהולו של יולי עופר, השקיעה המשפחה בחברות כבלים, בגרנית הכרמל (שבאמצעותה השקיעו בחברת סונול) ובפרויקט המרינה בהרצליה. כמו כן, הקים עופר את חברת מליסרון, המתמחה בנדל"ן ומחזיקה בשורה של קניונים בישראל – ובהם קניון רמת אביב, קניון רננים וכ-20 מרכזי קניות נוספים. מליסרון רכשה את השליטה גם בחברת בריטיש ישראל ובחברת פרימיום PIH, בעלת השליטה בסנטראל יורופיאן. מרבית עיסוקה הוא בנדל"ן ומלונאות, והיא מחזיקה ברשת חנויות המחשבים אייבורי.

מאבק ירושה
עופר התחתן שלוש פעמים. מנישואיו הראשונים למירית, נולדו ליאורה ודורון. אשתו השנייה הייתה רונית יער, ואשתו השלישית (איתה חי עד יום מותו), הייתה רות דורפמן.

יולי עופר נפטר ב-2011, חודשים ספורים לאחר אחיו הגדול סמי. לאחר מותו התברר כי הותיר שתי צוואות שונות. הראשונה, חילקה בצורה שווה את מניותיו בחברת "עופר השקעות" בין בנו הצעיר דורון ובתו הבכורה ליאורה, אולם צוואה שנייה ומאוחרת יותר הותירה את דורון ללא ירושה והעבירה את כל מניותיו בחברה לליאורה, דבר שיצר סכסוך ומאבק משפטי בין האחים. בית המשפט פסק שכל המניות בעיזבון יינתנו לליאורה עופר, ובהתאם לכך נותר דורון עופר עם 15% מהמניות, ואילו ליאורה עופר קיבלה 51% מהמניות.

עופר נחשב לפילנתרופ בולט, שתרם לשורה ארוכה של מוסדות וארגונים. ב-2008 זכה עופר לתואר "עמית של כבוד" מטעם אוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי) בהרצליה, המוענק ל"דמויות המסמלות ציונות, יזמות, אחריות חברתית, פילנתרופיה והצלחה עסקית, ובהוקרה על תרומתם יוצאת הדופן, למדינת ישראל, לעם היהודי ולאוניברסיטה".

עוד בנה לו עופר שם של אספן אומנות, כאשר בשנת 1996 אף פורסם כי קנה ציון של פאבלו פיקאסו בסכום של 30 מיליון דולרים.