סמי עופר: כך הפך קצין חיל הים לטייקון

הוא לחם בהגנה ובחיל הים, הקים יחד עם אחיו יולי אימפריית ספנות ובנה לעצמו שם של אחד מעשירי ישראל. על שמו נקראו היום קרנות, מוזיאונים וגם אצטדיון. מי היה סמי עופר?

מערכת ice | 11/8/2022 16:34 1

סמי (שמואל) עופר (1922-2011), היה איש עסקים ואיל ספנות, פילנטרופ ומעשירי ישראל. לצד אחיו יולי, היה עופר מבעלי "קבוצת האחים עופר", כשבין נכסיה חברת הספנות צים, חברת ניהול הספינות זודיאק, רויאל קריביאן וחברת טנקר פסיפיק. אף שמשפחתו של עופר מתגוררת ברובה בישראל, את עסקיו ניהל ממונקו. שוויו המוערך במותו עמד על כ-10.3 מיליארד דולר.

ביגורפיה עסקית
עופר נולד בעיר הנמל גאלאץ שברומניה. ב-1924 עלה עם הוריו יוסף וצילה, ואחיו דוד ויהודה (יולי) לישראל. המשפחה התיישבה בחיפה, כשאביו עבד כסוחר המספק שירות לאוניות. בנעורותו הצטרף להגנה כלוחם ובמלחמת העולם השנייה נמנה עם מתנדבי היישוב לצי הבריטי. עם הקמת מדינת ישראל היה עופר חלק מכוחות חיל הים והשתחרר מהשירות בדרגת סא"ל.

ב-1950 הצטרף עופר לעסקי הספנות של אביו והפך לסוכן אוניות מהגוש המזרחי. באותה התקופה היה חתום גם על רכישה ראשונה: אוניית משא צנועה שנקראה "אייל" על שם בנו. בהמשך אותו עשור הקימו האחים סמי ויולי עופר עם מרדכי מנו, את חברת "נתיבי הים התיכון", כשב-1966 פורקה השותפת.

הצעד הבא של האחים, היה ייסוד "קווי הים התיכון" – חברת ספנות בינלאומית. החברה שנוסדה ב-1966, הרחיבה במהלך העשורים הבאים את פעילותה, כשבסוף המאה ה-20 מנתה כ-200 ספינות.

צמיחת החברה והצלחתה נתנו את האות להתרחבות עסקי האחים עופר, הן בגזרת הספנות והן בזליגה לתחומים נוספים. נקודת ציון משמעותית נרשמה ב-1994 כשהאחים נמנו עם רוכשי גרעין השליטה בבנק המזרחי. ב-1999 רכשו השניים ממשפחת אייזנברג את השליטה בחברה לישראל, שבבעלותה היה מפעל טאואר סמיקונדקטור ונכסים נוספים בהם בתי זיקוק לנפט בחיפה, כימיקלים לישראל וצים.

"החברה לישראל" שבבעלות משפחת עופר קנתה את מניות המדינה בחברת צים ב- 2004 תמורת כחצי מיליארד שקלים. בהקשר הזה יש להזכיר כי לקראת המכירה הזמינה הממשלה שתי הערכות שווי, כאשר המחיר שהתקבל היה בגבול התחתון של ההערכות הללו. על רקע זה מתח מבקר המדינה דאז אליעזר גולדברג ביקורת על תהליך המכירה.

בשנת 2002 הפרידו האחים עופר את כוחות: חלקו של סמי עופר בנכסי דלא ניידי ובבנק המזרחי הועבר לאחיו יולי, בתמורה לחלקו של יולי בחברה לישראל.

בשנת 2005 רכש סמי עופר כ-15% ממניות חברת בתי הזיקוק בטורקיה לפי שווי של 3 מיליארד דולר. חצי שנה מאוחר יותר נמכרו שאר המניות לפי שווי של למעלה מ-8 מיליארד דולר. חקירה שנפתחה בידי תובע הכללי בטורקיה העלתה חשדות כלפי בכירים בממשלה המקומית לפיהם הוטה המכרז לטובת סמי עופר. ב-2007 הוגשו כתבי אישום נגד ראש מנהל ההפרטה הטורקי וסגנו המייחס להם שחיתות בעסקה זו.

ב-2011 שוב עלה שמה של משפחת עופר לכותרות ובהקשרים פחות מחמיאים, לאחר שמחלקת המדינה חשדה כי חברות שבשליטת משפחת עופר הפרו את החרם הכלכלי על איראן, אולם עם סיום החקירה הוסר שמה משפחת עופר מרשימת הסוחרות עם איראן ובוטל המהלך להטלת סנקציות על החברה.

ב-2011 מוקם עופר במקום ה-79 מבין עשירי העולם (לפי המגזין פורבס) עם הון המוערך בכ-10 מיליארד. לאחר מותו דרשה רשות המיסים מיורשיו כ-940 מיליון שקלים, בגין הכנסותיו בשנים 2010-2006. מנגד טענו יורשיו כי עופר לא היה תושב ישראל בתקופה זו, ובהמשך הושגה פשרה כשהסכום קוצץ משמעותית לקצת יותר מ-100 אלף שקלים.

אביר וד"ר
עופר היה נשוי לאביבה. בניו, אייל ועידן, ממשיכים לנהל היום את האימפריה המשפחתית. בתודה הציבורית עופר ייזכר כנדבן שהעניק סכומים נכבדים למגוון גופים בישראל ומעבר לים – דוגמת בית ספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, הקרוי על שמו וכן אצטדיון הכדורגל בחיפה, הנושא אף הוא את שמו של עופר.

בשנת 2005 הקים עופר קרן תרופות ייעודית המממנת תרופות אשר אינן נכללות בסל הבריאות, כמו כן תרם כ-40 מיליון שקלים להקמת "בניין הלב ע"ש סמי עופר" במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), ו-25 מיליון דולרים למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה – מתוכם 17 מיליון דולרים להקמת בית חולים תת קרקעי.

ב-2012 הוענק לעופר תואר אביר במסדר האימפריה הבריטית על תרומתו לשימור מורשת הצי הימי של הממלכה (בין היתר בזכות תרומה בסך 20 מיליון ליש"ט למוזיאון הימי בגריניץ'), כשבנוסף הוא בעל תואר ד"ר של כבוד מאוניברסיטת חיפה. עופר בנה לעצמו שם גם בזכות אוסף אומנות יוקרתי, הכולל בתוכו ציור של ואן גוך, שנרכש בסכום של כ-40 מיליון דולרים.