תרבות ופנאי

מפשיטת רגל בקורונה להפקות ענק: המהפך המטורף של איש העסקים

אור נחום גדל באילת למשפחה של שופטים ומדענים "הכבשה השחורה של המשפחה", שרד פיטורים כואבים וקריסה כלכלית בקורונה "אכלתי חרא בכמויות מסחריות", אך סירב לוותר. כעת הוא חושף את הדרך הקשוחה שעבר ואת החרטה הגדולה שנותרה לו בגיל 38 - ראיון מיוחד

דניאל לוי גולדמן | 7/8/2026 8:06 עקבו אחרינו בגוגל

כשמנסים להשיג את אור "וייזמן" נחום לפני שעות הבוקר המאוחרות, מקבלים בדרך כלל את אותו המענה החצי-מבודח, "איזה מצחיק אתה שניסית לתפוס אותי לפני 10:00 בבוקר, מדבר איתך אחרי הקפה". הבוקר שלו נפתח כמעט באופן קבוע ברצף של 60 עד 70 הודעות וואטסאפ מבעלי משרדי פרסום, מחלקות שיווק של סטארטאפים, חברות מהארץ ומחו"ל, וכן… גם הודעות מאמא שלו".

ממבט ראשון, נראה שמדובר באיש שלעולם לא נח, כזה שמגלם בתוכו זהויות מרובות, מנהל קריאייטיב, בעלים של סוכנות משפיענים, מרצה לתקשורת שיווקית, די.ג'יי לשעבר, דוד שרוף ואיש דעה לא מתנצל. אבל כשאומרים לו שהוא נשמע כמו עשרות אנשים שונים בגוף אחד, הוא ממהר לתקן בתובנה שמגדירה את המסלול שלו, "אני לא חושב שאת מדברת עם 20 אנשים. אני חושב שאת מדברת עם אדם אחד שידע איך להביא את התחביבים שלו למצב עסקי".

אור נחום (קרדיט צילום: לינור גרוסמן)

הגישה העסקית של נחום מושתתת על עבודה קשה מלמטה והיכרות מעמיקה עם כל הדרגים בשטח. "אני תמיד מאמין ב'אם אתה רוצה להיות בעלים של מסעדה, תהיה שוטף כלים'", הוא מסביר את האנלוגיה שמלווה אותו לאורך השנים. "אני חושב שהייתי השוטף כלים לפני שהייתה לי את המסעדה שיש לי היום. הייתי שוטף כלים, ואז עליתי לטבח, ואז הייתי מלצר, ואז הייתי ברמן, עד שהגעתי להיות הבעלים של המסעדה שממנה אני אוכל היום".

השטיפה הזו החלה עוד בגיל 14, בסיפור שנשמע כמעט דמיוני. הוא נכח באירוע בר מצווה, הסתכל על התקליטן, וכשזה שאל אותו למה הוא בוהה בו, נפלט לו המשפט, "אה, גם אני די.ג'יי, אני סתם מסתכל לראות איך אתה עובד". הדיג'יי ניצל את ההזדמנות לקפוץ לשירותים והשאיר את הנער שלא ידע מה זה BPM או קיו. "פשוט הסתכלתי עליו איזה חמש דקות וחיקיתי את מה שהוא עשה בצורה הכי גרועה שיכולה להיות", נחום צוחק. כשהתקליטן חזר ושאל "אתה לא באמת די.ג'יי, הא?", אור הודה באמת, והוא החליט לקחת אותו תחת חסותו וללמד אותו את הבסיס. משם נולדה התאהבות טוטאלית בעולם המוזיקה וההיפ הופ.

אור נחום (קרדיט צילום: לינור גרוסמן)

הדרך למעלה לא הייתה סלולה בפרחים, בטח לא עבור נער שגדל באילת למשפחה שבה כולם עורכי דין, רופאים, מדענים ושופטים. "פתאום מגיע אור, הכבשה השחורה של המשפחה, והוא כולו מוקדש למוזיקה ולהיפ הופ", הוא משתף. "מלא ניסו לשים לי רגליים. אם סגרו לי דלתות, נכנסתי מהחלון, סגרו לי את החלון נכנסתי מהארובה, ואם לא הצלחתי להכנס מהארובה, פשוט שברתי את הבית ונכנסתי".

ממסיבות בקיבוץ אילות הפכו עם השנים להופעת ענק מול 30,000 איש בפסטיבל "Kiss My Grass" באוסטרליה, כמו שהוא מספר על הדרך, "כשאני התחלתי בתור די.ג'יי בתחילת שנות ה-2000, לא היה לי כסף להביא יח"צ, לי לא היה קשרים להיכנס לניהול. אני עשיתי את כל מה שעשיתי לבד, בעצמי. הדברים שלי תפסו, הרעיונות תפסו. ואז לאט לאט הגעתי ליותר ויותר אמנים לעבוד איתם. והם גם התלהבו מהרעיונות שלי, וטפו טפו הם הגיעו גם לאן שהם הגיעו בגלל הדברים האלה. וכל הכבוד להם ושאפו להם על הכל. אם זה מהעצות שלי או מהרעיונות שלי או אפילו ישיבה שהיינו יושבים ביחד כדי לחשוב על רעיונות ואיך להגיע לרעיון הנכון כדי לקדם את עצמך".

אולם השיעור האמיתי בעסקים הגיע מדמות מפתח אחת, הראפר סאבלימינל. "כל מה שאני יודע היום על עסקים זה בזכות סאבלימינל", מתוודה אור בהערכה. "הוא הכניס אותי למלא חדרים, ישבתי כמו זבוב על הקיר והוא אמר לכולם, 'זה משלנו'. הוא לימד אותי המון. גם כשהאף שלי עלה למעלה והייתי מתנשא בגלל, הוא תמיד דאג להוריד אותי לקרקע ולתת לי את הסטירה הזאת שאומרת, 'אור, הצלחה זה עליות וירדות'".

אור נחום (קרדיט צילום: לינור גרוסמן)

את המשרד פרסום הוא פתח במקביל לקריירה בתקלוט, כמו שהוא מספר "אני לא כזה אוהב לישון. אני תמיד הייתי עושה עוד ועוד דברים. וכשעברתי מאילת למרכז הייתי צריך עבודה. לבקרים כי בערב הייתי דיג'יי. וחבר כאילו אמר לי 'בוא, אנחנו מחפשים אצלנו עובדים במשרד פרסום'". כך הוא מתאר.

המשך הדרך במשרד פרסום ממשיך כך, "לאט לאט למדתי את כל רזי המקצוע של משרדי הפרסום, בתוך המשרד הזה. ולימים, אחרי תשעה חודשים, הם אומרים לי שהם סוגרים את המשרד, לא עובד להם יותר, ושכולם מפותרים".

אור כצפוי לא נבהל ומספר את המקרה לידידה שלו מריאן, והיא אומרת לו, "אור, אתה יודע הכל ואתה תותח בכל הדברים שאתה עושה, ולמה שלא תפתח משרד משלך?". ויום למחרת הוא פתח משרד פרסום, הוא עשה סושיאל לעסקים, לאירועי תרבות, אבל עדיין העסק המרכזי שלו היה ונשאר הדיג'יי.

לצד הנסיקה, החיים לא חסכו ממנו מכות קשות, והקריירה שלו נבנתה מחדש דווקא מתוך התחתית. "אכלתי חרא בכמויות מסחריות", הוא אומר בגילוי. "בקורונה הפסדנו המון המון כסף, לא הייתה עבודה, גם די.ג'יי לא היה לי ונפצעתי בגב". בדיוק באותה תקופה מורכבת פנה אליו ירין יחזקאל מחברת "יאנג מדיה" והציע לו להצטרף לקמפיין להכנסת התרופה "דניאלזה" לסל התרופות בישראל תרופה מצילת חיים לילדים החולים בסרטן מסוג נוירובלסטומה.

בעוד משרדי פרסום אחרים פחדו להיכנס לפרויקט מתוך חשש שכישלון יחסל להם את הקריירה, אור הלך על זה בהתנדבות מלאה. הקמפיין הצליח והתרופה נכנסה לסל. "הצלחנו מספר לא מבוטל של ילדים שהיו חולים באותה תקופה", הוא נזכר בהתרגשות. "קיבלתי טלפון מדודה של אחד הילדים, היא בכתה לי בטלפון 'תודה, הצלת לנו את החיים'. התחלתי לבכות איתה. השיחה הזאת הייתה שווה לי יותר מכל שקל שהייתי מכניס".

לימים הוא משתף, "חבר אחר שלי מהתיכון בשם אור בן שמעון, הוא היה המנכ"ל של חברת קומוניקס, לא התראינו מאז שסיימנו תיכון, התקשר אליי, אמר לי 'אור, מה קורה? אני רוצה שתבוא לפגישה, אני רוצה לראות איך אני משלב אותך איתנו'. ראיתי את הפרויקטים שלך, ראיתי את הדברים שאתה עושה, בוא נראה מה מו מי". על הפגישה הוא משתף, העלינו זכרונות עבר מהתיכון והכל. הייתה פגישה סופר כיפית. והוא הבין שאני באמת לא יודע כלום ושום דבר. מושגים בסיסיים שיש היום בהייטק ודברים כאלה לא ידעתי כלום".

אור לקח אותו תחת חסותו, "ולימד אותי את כל מה שהוא יודע. נתן לי אפילו שיעורי בית שלקחתי אותם איתי הביתה, ופשוט במשך שנה למדתי את כל רזי עולמות ההייטק". ואפילו שם הצליח להשאיר חותם גדול ולהיות חתום על קמפיינים גדולים. כמה חודשים אחרי זה החלה המהפכה המשפטית והוא פוטר, גם זה לא גרם לו לעצור.

משם החליט להחזיר את משרד הפרסום שלו לחיים תוך שינוי המודל העסקי. "אמרתי לעצמי ששום דבר אחר לא מעניין אותי, אני רואה שהמוח שלי עובד בשעות נוספות וזה אחד הדברים שהכי מחרמנים אותי בעולם", הוא מסביר. המשרד הפך לחברת קריאייטיב וסוכנות משפיענים הפועלת מול ענקיות טכנולוגיה ומותגים. כדי להנגיש את השירותים ולהוריד את הרתיעה של לקוחות, נחום מיישם אסטרטגיה של בניית מותג אישי (Personal Brand) למנהלים שלו, והם משמשים הפנים של החברה. במקביל, השילוב של כלי AI מאפשר להם לייצר הפקות ענק בשבריר מהמחיר, "פרסומת שבזמנו הייתה עולה 400 אלף שקל, עשינו אותה בקרוב לעשירית מהמחיר באזור ה-40,000 שקל. אנחנו נותנים לכל חברה פתרונות יצירתיים וחסכוניים ברמה הכי גבוהה".

למרות המראה החיצוני שלו, שעשוי להתפרש בטעות כתל-אביבי טיפוסי עם זקן וקעקועים, נחום מעדיף לשמור מרחק מהמרכז ומתגורר ברחובות. "אני ותל אביב לא חברים, יש לנו יחסי אהבה-שנאה. ברחובות יש לי איזשהו שקט מפתיע ומדהים. אין דבר שאני יותר אוהב בחורף מלהגיע הביתה, לשבת במרפסת עם פוך, להריח ולשמוע את הגשם. זה משהו שבכלל לא אקבל בתל אביב".

השקט הזה נחוץ לו במיוחד מול הטלטלות של השנים האחרונות, כולל אירועי ה-7 באוקטובר שבהם נרצחו חבריו והוא נכנס לראשונה בחייו לדיכאון. כשהוא נשאל על הטיפ הכלכלי שלו, אור חושב רגע ומשיב "תאמינו בעצמכם, גם כשאחרים לא מאמינים בכם. אם יש לכם רעיון רוצו עליו! מקסימום תיכשלו, והרעיון הבא יגיע. הפכתי את כל התחביבים שלי למשהו כלכלי. אני אוסף קומיקס ובובות באטמן וסוחר בהם באמזון, משחקים בפלייסטיישן משלמים לי כדי לשחק".

אבל כשמגיעים לשאלה מה ההשקעה הכי טובה שעשה, הדעתנות המוכרת שלו מפנה מקום לכנות חשופה, "עוד לא הייתה לי אחת כזאת. אני בן 38 ורווק, ישן לבד. הבריאות שלי לא בשיא ואני מעשן למרות שאני שונא לעשן. אולי כשאני אפתור את העניין הבריאותי ואת הזוגיות, אוכל להגיד שהשקעתי בעצמי באמת".