למגישת הטלוויזיה הוותיקה לא חסר כמעט כלום – כסף, כוח וכבוד, כולם כבר בכיס שלה מזמן. מה בכל זאת שבר אותה? בריאיון ללוס אנג'לס טיימס, היא מבחינתה עדיין נושאת את דגל האפליה נגד שחורים. ווינפרי חשפה בכנות את מה שעבר עליה בסגרי הקורונה. "לא עזבתי את הבית במשך 322 ימים - ממש לא יצאתי מהבית". העידה.
אבל זה החלק הקל מבחינתה. ווינפרי עשתה רושם שהפחד והחששות שלה מהקורונה היו אמיתיים להחריד לאור העובדה שיש חוסר שוויון בטיפולים רפואיים בין שחורים ללבנים. היא אמרה שהיא "מזדעזעת" ו"המומה" מסיפורים על אנשים שחורים שמתו כתוצאה מחוסר גישה לטיפול במחלה.
בראיון שפורסם ביום שישי סיפרה ווינפרי על סרטה התיעודי החדש The Color of Care, המתמקד באי-שוויון גזעי במערכת הבריאות. ווינפרי אמרה שמה שהכי הפתיע אותה בחיים במהלך המגיפה הוא עד כמה היא הצליחה להסתגל לבידוד ולא להיות בקרבת אנשים אחרים. היא הוסיפה שהחברים שלה לעגו לה על כך שהיא כל כך זהירה עם עצמה.
"אני זוכרת נקודה אחת שהעלה חברי הקרוב גייל קינג, 'את לא פשוט מתגעגעת להיות ליד אנשים אחרים?' אני אומרת, 'אה, לא ממש'. ואני חושבת שזה בגלל שבכל יום הייתי בקהל של 350 אנשים פעמיים ביום [בתוכנית שלה], אז היו לי ידיים רועדות וחתימות וסלפי, והרבה תשומת לב וחשיפה להיות בסביבת הרבה אנשים," היא המשיכה.
על האובדנים שהסבה המגיפה היא אמרה, "אני לא מזהה מדינה שבה איבדנו כמעט מיליון אנשים ולא הייתה איזושהי צורה של זיכרון משמעותי. לא בפתיחת נאום או אזכור במדינת האיחוד. לא הייתה התכנסות קהילתית שבה יש הכרה שזה קרה לנו. מי אנחנו שאין אנחנו מכירים הכרה עמוקה שאיבדנו את יקירינו? ולפעמים, אנחנו לא מסוגלים אפילו לקבור את מתינו. מי אנחנו שאנחנו לא מכירים במשמעות ההכרה הזו?" הוסיפה ווינפרי.
ועל חוסר השוויון אמרה: "אני חושבת שהתפיסה המוטעית הכי גדולה שלי לפני יצירת הסרט הייתה שזה קשור לביטוח בריאות, שזה קשור לגישה כלכלית, ואם לא היה לך כסף, אז לא תוכל לקבל את הטיפול שאתה צריך, מה שהקורונה חשפה הוא שחוסר השוויון בכל כך הרבה תחומים אחרים בחייך תורמים גם לפער הגדול בכל הנוגע לשירותי בריאות".
