יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל נפתח אתמול בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל, כשלראשונה הנחו אותו שתי נשים - מגישות החדשות הילה קורח ואלמז מנגיסטו. פיספסתם את השידור? צפו בטקס המלא
אתמול נערך טקס הדלקת המשואות הממלכתי והמרכזי בהר הרצל בירושלים והועבר בשידור חי מהערוצים השונים. הטקס, שנועל מדי שנה את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ופותח את חגיגות העצמאות למדינת ישראל, נערך השנה בסימן "יד פוגשת יד אחות", והעלה על נס את ערכי האחווה, השילוב והתרומה.
את הטקס הנחו לראשונה בהיסטוריה שתי נשים, מגישות משני ערוצי החדשות המתחרים. הילה קורח מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 13 לצד אלמז מנגיסטו מגישת חדשות 12, ובחלק האמנותי שלו לקחו חלק אמנים רבים ובהם: רביב כנר, שרית חדד, עידן עמדי, ואלרי חמתי, יזהר כהן.
את גזרת הריקודים הוביל בית הספר לריקוד "זוז במחול", וכן שולבו רקדניות על כסאות גלגלים. ובגזרת הפירוטכניקה מנעו השנה משיגור זיקוקי דינור רועשים ועברו לזיקוקים שקטים.
שניים עשר מדליקי המשואות אתמול ייצגו את רוח ההתנדבות והתרומה, והם:
נצ״מ ח.א., מפקד הימ"מ הינו קצין נועז ועתיר הישגים. החל את שירותו כלוחם ימ"מ ומאז שירת במגוון תפקידי חוד. במהלך שירותו הוביל פעילויות מסכנות חיים למען ביטחון המדינה ושלום אזרחיה.
מפקד הימ"מ השיא את המשואה בשם הימ״מ – היחידה הלאומית למלחמה בטרור, וכן בשמם של שוטרי ושוטרות משטרת ישראל וכלל המתנדבים. בשם לוחמות ולוחמי משמר הגבול, אנשי המילואים. יחידת הימ"מ מופקדת על פעילויות מיוחדות בכל תחומי מדינת ישראל, ביהודה ושומרון וברצועת עזה. פעילותה נועדה להגן על ביטחונה של מדינת ישראל בכפוף לחוקיה ולערכיה של המדינה.
משימותיה המורכבות של היחידה מותנות באיכות אנשיה, שפועלים במסירות, מתוך תחושת שליחות, ומביאים לידי ביטוי את כישרונותיהם, את כישוריהם ואת עוז רוחם.
מייסד ארגון "שלוה", קלמן סמואלס - כשהיה ילד, קיבל בנם של מלכי וקלמן סמואלס חיסון פגום, ומילד בריא הפך בין לילה לנכה הסובל מעיוורון ומחירשות. מהמשבר האישי שחוו, מצאו קלמן ומלכי כוחות לקום ולהושיט יד תומכת ומחבקת למשפחות, שמתמודדות עם אתגרים דומים. יחד, הם ייסדו את עמותת "שלווה" המעניקה טיפול ומענה חינוכי-שיקומי לעשרות אלפי אנשים עם מוגבלות ולעשרות אלפים נוספים של בני משפחתם בישראל.
מיקה ואורי בנקי - בקיץ 2015, במהלך מצעד הגאווה בירושלים, נרצחה הנערה בת ה-15, שירה בנקי ז"ל. שירה באה למצעד, כדי לתמוך בחבריה ובחברותיה, חברי הקהילה הגאה. מתוך הכאב העצום שפקד אותם, בחרו אימה מיקה ואביה אורי לרתום את החברה הישראלית לפעילות של עשייה ושינוי חינוכי-ערכי במטרה לקדם סובלנות וקבלה של האחר במרחב הציבורי בישראל. הם הקימו את "דרך שירה בנקי", עמותה הטומנת בחובה את תקוותם כי הרוב השפוי והדומם, שהרים את קולו בעקבות הרצח של שירה, ימצא כוחות ויבנה חברה מתונה ובריאה יותר.
ד"ר שמחה גִּתְהוֹן - תושבת חולון, היא יו"ר התאגיד הממלכתי "מרכז מורשת יהדות אתיופיה", ממקימי עמותת "עלם" לסיוע לבני נוער במצבי סיכון ומרצה לחינוך באקדמיה. ד"ר גתהון נולדה באתיופיה ועלתה בצעירותה לארץ. תחושת השייכות והמחויבות לקהילה הביאה אותה לפעול בנחישות לקידום ולשילוב של אוכלוסיות מוחלשות ומודרות בחברה הישראלית.
עידן קלימן - יליד ירושלים ותושב תל אביב הוא יושב ראש ארגון נכי צה"ל ושירת כלוחם בחטיבת גבעתי בגזרת לבנון וברצועת עזה. במהלך היתקלות עם חוליית מחבלים בח'אן יונס, חדרו לחזהו קליעים. הוא נפצע אנושות ונותר מרותק לכיסא גלגלים. בתהליך השיקום הארוך שעבר נתקל לראשונה בקשיים של פצועי צה"ל, שלרבים מהם המערכת לא ידעה לתת מענה. על אף הקשיים שאיתם התמודד מאז פציעתו, החליט קלימן להתמסר ולהקדיש את כוחותיו ואת יכולותיו במטרה ליצור חברה שוויונית, שבה נכי צה"ל ישתלבו ויזכו גם להכרה מהמדינה וגם ליחס הראוי להם.
האלוף (במיל') יורם יאיר (ייה) - תושב הוד השרון מכהן כיושב ראש ״יחד למען החייל", יושב ראש תנועת "אחריי!" המכינה אלפי בני נוער וצעירים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית לשירות משמעותי בצה"ל ולתפקידי מנהיגות בקהילה ויושב ראש עמותת "בית אור אביבה" המפעילה כפרי גמילה מסמים ומאלכוהול. ייה שירת במשך כ-35 שנים בתפקידים מרכזיים בצה"ל, ובהם מפקד חטיבת הצנחנים וראש אגף כוח אדם. במסגרת תפקידיו אף עמד בראשות ועדה, שניסחה את מסמך "רוח צה"ל". במהלך מלחמת ששת הימים פיקד על פלוגה בגדוד 50 של הנח"ל. בקרבות המלחמה נפצע באורח קשה מאוד, אך בעוז רוחו נלחם יחד עם חייליו במשך זמן רב עד לפינויו. במלחמת יום הכיפורים, פקד ייה על חייליו לסגת לכיוון עין גב, בעוד שהוא החליט להישאר לבדו, בעמדה קדמית. לאחר מכן, הוביל את ניסיון החילוץ השני של לוחמי תל סאקי ומוצב 116 על גבול סוריה, והצליח להגיע עד הנצורים והפצועים ולחלצם. לפני כשלושה עשורים שכל את בתו, סרן שלומית יאיר ז"ל, שנהרגה כקצינת מבצעים בתאונת מטוס. לאורך השנים פעל ייה לצמצום הפערים בחברה הישראלית וחינך נערות ונערים רבים מכל חלקי העם, הרואים בו מופת ומורה דרך בשליחותו הציבורית.
יעל שרר - עברה בילדותה התעללות מינית קשה על ידי אביה. את הכאב ואת הפגיעה הנפשית והפיזית שחוותה היא הפכה לשליחות חייה. בסרט שביימה, גוללה את סיפורה האישי ואת התהליך שעברה, לאחר שהגישה תביעה אזרחית ראשונה מסוגה נגד אביה. בעשייה ציבורית ענפה כנגד תקיפות מיניות, למען זכויות של קורבנות אלימות במשפחה ולמען שוויון זכויות מגדרי – היא מפרה את קשר השתיקה סביב הפגיעה ומשמיעה את קולן ואת קולם של הנפגעות והנפגעים מינית.
מוניר מאדי - תושב כפר ג'וליס, הוא מייסד וראש המכינה הקדם-צבאית "כרם-אל" בדליית אל כרמל, המשלבת נוער יהודי ודרוזי המתכונן יחד לשירות בצה"ל. המכינה היהודית-דרוזית מחברת בין בני הנוער, מסירה מחיצות ומאחדת אותם בעשייה למען המדינה מתוך ערבות הדדית ונתינה. בתקופת הקורונה הפעילה המכינה יוזמות התנדבותיות רבות.
אנג'ל אלון - תושבת נתיבות ואם לשמונה ילדים, נולדה במרוקו ב-1950 וכשעלתה ארצה התגוררה במעברה באשקלון. אהבתה להתנדב ולסייע לשכנותיה ולסביבתה, הביאה את מחלקת הרווחה בעיר לבקש שתשמש כ"משפחת אומנה". אנג'ל נענתה לבקשה, ובמשך יותר מ-30 שנה, פתחה את ביתה וטיפלה ב-217 תינוקות וילדי אומנה במצבי סיכון. בתפקידה כ"משפחת קלט חירום", אנג'ל הייתה שם עבורם בשעות לילה מאוחרות, בחופשות ובחגים והעניקה לילדים ולילדות שבאחריותה בית חם ואוהב. היא דאגה לבריאותם ולעתידם במשך חודשים, ואף שנים. בין ילדי האומנה הרבים שזכו לחיבוקה החם ולטיפולה המסור של "אם הבנים", היו גם תינוקות שננטשו בבתי החולים ופגים חסרי ישע. אלון ליוותה את הילדים עד שנמצאה עבורם משפחה מאמצת, והמשיכה לשמור על קשר עם רבים מהם.
עשהאל שבו - תושב רמת גן, היה בן תשע, כשמחבל נכנס לבית הוריו ביישוב איתמר ורצח לנגד עיניו את אימו ואת שלושת אחיו. מאתיים רסיסים ושלושה כדורים חדרו לגופו של עשהאל וקטעו את רגלו, אך למרות הפציעה הקשה והאובדן המצמרר של בני משפחתו, עשהאל נאבק לקום ולהתגבר על הכאב והנכות. לאחר שיקום ארוך בבית החולים ואימונים מאמצים הוא הפך לאלוף ישראל בשחייה וייצג את ישראל בגאווה בתחרויות שחייה בין-לאומיות. את רוח הלחימה והאהבה לספורט שבו לקח איתו גם למגרשי הכדורסל. הוא הצטרף לנבחרת ישראל בכדורסל, ואף גויס כשחקן מוביל לליגה הטובה בעולם בענף כדורסל הנכים.
משואת צה"ל - סגן הדר כהן. השנה בחר צה"ל להעלות על נס את נושא החינוך, אשר מהווה חלק בלתי נפרד ממשימתם של כל מפקד ומפקדת בצבא. צבא היחיד בו קיים חיל החינוך והנוער – חיל ייחודי שאין כדוגמתו בצבאות העולם, אשר עוסק בבניית קומתם הערכית והאנושית של חיילי צה"ל, ומושיט יד לאלה מהם הזקוקים לעזרה נוספת על מנת למצוא את מקומם בצבא ובחברה האזרחית.
משואת התפוצות - אליזבטה שרסטוק ילידת 1971, ובת הקהילה היהודית בסוּמִי שבאוקראינה, שבה היא מתגוררת גם כיום. במשך 20 שנה פועלת אליזבטה בתושייה ובחמלה יוצאת דופן כלפי יהודי התפוצות, ועושה חסד בהקלה על סבלם של רבים מביניהם. היא עומדת בראש המרכז לסיוע הומניטרי "חסד חיים", שהוקם בשותפות עם ארגון התמיכה ההומניטרי היהודי-אמריקאי (JDC). כמי שאחראית על הקהילה, שרסטוק מארגנת מפגשים בין יהודים בכל הגילים ומכל הרקעים באזור. היא מעודדת יצירה מקורית ומשלבת מוזיקה יהודית-מסורתית היוצרת חיבור בין-דורי. במקביל, מעורבת שרסטוק במאמצים ההומניטריים למען סומי ולמענן של קהילות יהודיות קטנות יותר בסביבתה.
ריטה יהאן-פרוז - המוכרת לקהל הישראלי בשמה הפרטי ריטה, נולדה בטהראן שבאיראן ועלתה לארץ עם הוריה כשהייתה בת שמונה. היא מופיעה על במות ישראל כבר למעלה משלושים שנה, ומנעד יצירתה העשיר כולל שירה, מחזות זמר, יצירות קלאסיות, משחק בקולנוע וכתיבה ספרותית.
