תארו לעצמכם שלמישהו יש רעיון עסקי נהדר. לפני שהם חולקים את הרעיון הזה עם שותפים פוטנציאליים, משקיעים או עובדים, הם רוצים לוודא שהאנשים האלה לא גונבים את הרעיון או מספרים על כך לאף אחד אחר. זה המקום שבו ה-NDA נכנס לתמונה. כשאנשים חותמים על NDA, הם מסכימים שהם לא ידליפו או ישתמשו לרעה במידע הסודי.
הסכם סודיות יכול לעבוד בשתי דרכים: יכול לכסות רק אדם אחד (אם רק אותו אדם מקבל מידע סודי) או את כל המעורבים (אם כולם חולקים סודות שהם רוצים לשמור על בטיחותם).
למה זה חשוב: ובכן, בפשטות, אם מישהו חשב על מתכון סודי לעוגיות הכי טעים אי פעם, הוא לא היה רוצה שאחרים פשוט ייקחו את המתכון ויתחילו עסק משלהם לעוגיות, נכון? NDA הוא כמו הבטחה בקרב אנשים שהם לא יעשו דבר כזה.
ואם מישהו מפר את ההבטחה על ידי הדלפה או שימוש במידע ללא רשות, הוא יכול להיות אחראי, אולי אפילו לשלם כסף למי שלא שמרו את סודו. הכללים לאחריות מסוג זה נקבעים בהסכם הסודיות עצמו ובחוק.
