הקמפיינים השונים כבר מזמן עזבו את המרחב הפיזי לטובת הדיגיטלי. המפלגות והמועמדים השתכללו, אבל לא בכל הקשור לאבטחת המידע. מה הכשלים ומה ניתן לעשות כדי לשמור עלינו?
במערכת הבחירות האחרונה חזינו במגמה ברורה של שדרוג תהליכי השיווק של המפלגות למודל של פרסונליזציה, שימוש מושכל במסע לקוחות, וניהול פרפורמנס עם יעדי "המרה" ברורים.
את מה שלמדו חברות השיווק הגדולות שידעו לפלח היטב את הקהל שלהם ולטרגט אותו, המפלגות ידעו ליישם בשבועות האחרונים בקמפיינים השונים – ניהול ופילוח של בסיס מידע, הצלבה בין מקורות מידע שונים לשם טיוב המידע וטירגוט מדוייק יותר. כמו כן, נעשתה פנייה חכמה על ידי המפלגות והמועמדים בערוצים אישיים יותר ויותר – כגון סמס, אימייל, מודעות מותאמות (שיווק ממוקד ומותאם \ REMARKETING ) הנעה לפעולה, תכנים מותאמים ועוד.
מה שהמפלגות עדיין לא למדו ולא בטוח שהם מתכוונות ללמוד בזמן הקרוב זה איך להגן על המידע הזה, ובעצם – איך להגן עלינו – האזרחים.
השבוע פורסם באתר ice ובכלי תקשורת נוספים על פרצת אבטחה במפלגת ש"ס אבל הדבר דומה פחות או יותר בכל המפלגות שגם משתמשות פחות או יותר באותן תוכנות. פרסומים דומים ראינו בשנים האחרונות.
פה חייבים להדגיש כי תהליך השיווק הפרסונלי מחייב ניהול מידע בהיקפים גדולים, ממקורות שונים, מידע רגיש ופרטי.
וכך, בעוד שארגונים גדולים וחברות מסחר גלובליות כפופות וכפופים לתקינה וחקיקה - וחשופים לתביעות בנושא הזה- המפלגות בישראל נהנות מחסינות מלאה. חסינות זאת היא בחלקה רשלנות המחוקק המפקירה למעשה את המידע האישי שלנו האזרחים לכל דורש, בחלקה היא בגדר מים מתחת לגשר (נגיד מפלגת "עלה ירוק" או מפלגת הפיראטים שמקבלות את המידע על ספר הבוחרים, מה קורה עם המידע הזה ולאן הוא מועבר?), וחלקה פשוט הזנחה והתעלמות פושעת של המפלגות והעומדים בראשם.
לדוגמא, ב – GDPR – General Data Protection Regulations - מקבץ תקנות של האיחוד האירופי שמגדיר את הנושא של ניהול מידע אישי של לקוחות אזרחי ה EU, יש הגדרה מדוייקת של אחריות, של צעדים להגנה על המידע, יש חוק ןבקיצור- יש דין ויש דיין. כך למשל בכל ארגון צריך להיות ממונה על הנושא של ההגנה על המידע – פונקציה בארגון ש"חתומה" על המסמכים השונים המתעדים את הצעדים שבוצעו בארגון לשם הגנה על המידע הפרטי של הלקוחות או המבקרים.
אורי ניסני. צילום: רונן קוק
בישראל הנושא מטופל ע"י חוקים שונים שלא בהכרח "מדברים" אחד עם השני: חוק הגנת הפרטיות, חוק הספאם, חוק ניהול מאגרי מידע וכו', אבל המפלגות לא כפופות לחוק ואנחנו משלמים את המחיר בכך שהמידע שלנו עובר במלואו להאקרים (פצחנים) ומדינות עויינות וללא כל תמורה. מדובר ללא כל ספק בזילות והזניה של הפרטיות שלנו.
הפתרון כמובן צריך להיות אימוץ המודל האירופאי או חקיקה מלאה שמכפיפה את המפלגות ואת מנהלי הקמפיינים באופן שמי. אבל עד שיהיה דין ודיין בישראל – כנראה שנעבור עוד כמה מערכות בחירות.
הכותב הוא מנכ"ל חברת פורקוס ווב לשיווק מקוון ומרצה בכיר בקורסי שיווק דיגיטלי בביה״ס ללימודי המשך בטכניון
