הזינוק החד במניית הבורסה בתל אביב הפך את התקופה האחרונה לרווחית במיוחד עבור בכירי ההנהלה. שבעה מבכירי הבורסה, כולל היו"ר והמנכ"ל, מימשו אופציות בהיקף כולל של מעל 70 מיליון שקל ומכרו את המניות לפי שער של 74 שקל, מחיר הגבוה ביותר מפי 3 ממחיר המימוש שעמד על 20.9 שקל בלבד. בסך הכול, ההכנסות מהמכירה הוערכו בכ-120 מיליון שקל, כאשר הרווח הנקי של אותם בכירים נאמד בכ-50 מיליון שקל.

היקפי המימושים מדגישים את עוצמת העליות במניית הבורסה, שטיפסה בכ-130% בשנה החולפת ו-364% בשלוש השנים האחרונות. כיום, החברה נסחרת בשווי שוק של כ-7.27 מיליארד שקל.

בראש טבלת המממשים ניצבים אורלי גרינפלד, סמנכ"לית בכירה ומנהלת מחלקת הסליקה, ויניב פגוט, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת המסחר - כל אחד מהם מימש מניות בהיקף של כ-14 מיליון שקל, עם רווח מוערך של כ-10 מיליון שקל.

פרופ’ יוג'ין קנדל, יו"ר הבורסה, מכר 137 אלף מניות שהניבו לו הכנסה של כ-10 מיליון שקל ורווח של כ-7 מיליון. סמנכ"ל הטכנולוגיות אורי שביט מימש 171 אלף מניות תמורת 13 מיליון שקל, רווח של 9 מיליון. לירן גורדון, האחראית על התקשורת התאגידית, גרפה 8.5 מיליון שקל, רווח של 6 מיליון, ואילו יהודה בן עזרא, סמנכ"ל הכספים, מימש מניות ב-7.5 מיליון שקל ברווח של מעל 5 מיליון. שריה אורגד, מנהלת מחלקת האסטרטגיה, נהנתה מרווח של 4 מיליון שקל ממכירה בהיקף של 5.7 מיליון.

המהלך של הבכירים, שמכרו את המניות מיד עם בשלות האופציות, נתפס כמהלך טבעי של מימוש רווחים - אך גם מעורר תהיות: האם הם סבורים שמניית הבורסה מיצתה את הפוטנציאל שלה? ואולי, יותר מכך, האם הצמיחה המרשימה במניה אכן משקפת ניהול נכון?

אין ספק - הבורסה בתל אביב ביצעה קפיצה אדירה, הרבה בזכות היקפי מסחר גבוהים, גל עליות בשוק המקומי, ובעיקר עמידות נדירה של הכלכלה הישראלית בזמן מלחמה. אלא שהשאלה הגדולה היא עד כמה להנהלת הבורסה הייתה יד בדבר.

הבורסה היא גוף בורסאי בעצמה - היא מרוויחה ככל שיש יותר מסחר, וכיום היא פועלת ביעילות עם תשתיות טכנולוגיות, ממשק מסחר טוב ורגולציה מתקדמת. עם זאת, היא נותרת מוגבלת בהיבטים אחרים: עדיין אין בבורסה חברות גדולות חדשות.

חברות ישראליות ענקיות כמו וויקס, מאנדיי או צ'ק פוינט בחרו להיסחר בארה"ב, ולא ברחוב אחוזת בית. במקום טכנולוגיה חדשנית, ארבע מתוך שבע החברות הגדולות בת"א הן בנקים.

הבעיה ברורה: למשקיעים זרים ולחברות ישראליות הבורסה המקומית קטנה מדי, עם מחזורי מסחר נמוכים וחוסר בנזילות. הצעדים שננקטים, כמו רפורמה במדדים והמעבר למסחר שני-שישי, הם התחלה חיובית אך הדרך עוד ארוכה.

הציבור הישראלי היה יכול ליהנות מיותר מסחר, יותר דיבידנדים ויותר השקעות זרות, אם היו כאן יותר חברות איכותיות. הכישלון הזה שייך להנהלת הבורסה ולעומד בראשה איתי בן זאב, שבעצמו מודה בבעיות.

בתוך החגיגה המקומית הגיע גם חיזוק מהעולם: המשקיע האמריקאי הבולט ביל אקמן, שהשקיע כ-5% ממניות הבורסה בתחילת 2024, הבהיר בנאום במהלך ביקורו בארץ כי מדובר בהשקעה אסטרטגית - "לעולם לא נמכור", אמר, "אתם תקועים איתנו". מבחינתו, זו לא רק השקעה פיננסית, זו גם הצהרת תמיכה במדינת ישראל ובכלכלה המקומית.

אקמן, שהשווה את השקעתו לבחירות מוצלחות קודמות כמו צ'יפוטלה, סבור שהבורסה הישראלית מציעה שילוב של ערך ומסר. עבורו, זו דרך להשתמש בקפיטליזם כדי לחזק את העם היהודי.

הבורסה בתל אביב זינקה לרמות שיא והיא רק ממשיכה לשבור שיאים. הבכירים עשו את שלהם - ביצעו מימושים והרוויחו בענק. השאלה שנותרת פתוחה היא מה היה קורה אם הנהלת הבורסה הייתה דואגת שמפת החברות תשקף באמת את החדשנות הישראלית? שבמקום בנקים וחברות ביטוח היו שולטות כאן חברות תוכנה וסייבר, כמה אז יכול היה הציבור להרוויח, וכן, גם מנהלי הבורסה?

עוד ב-

הבורסה לניירות ערך מזנקת: המנכ''ל שווה כ-250 מיליון שקל

לכתבה המלאה

הציבור, כך נראה, עדיין ממתין לרפורמה אמיתית שתפיח חיים חדשים בשוק המקומי ותביא לכאן את ענקיות הטכנולוגיה הישראליות. עד אז, הרווחים הגדולים יישארו בעיקר בידיים של אלה שכבר בפנים.