השוק

רוצה להיות אלביט הבאה, כמעט בלי כסף: כך פועלת VisionWave

איך חברה ביטחונית בנאסד"ק עם בעלי תפקיד ישראלים יוצאת למסע רכישות מסחרר, משלמת כמעט הכול במניות שהיא מדפיסה בעצמה, ומבקשת מהאסיפה אישור למהלך שיכול להביא למחיקתה מהמסחר? חלק מהחברות שהיא קונה אמיתיות לגמרי, אבל חלק אחר - עמומות. מה מניע את המכונה של וויז'ן ווייב, ובעיקר - מי עומד מאחוריה? | כתבה נוספת בסדרה

רוי שיינמן | 4/7/2026 20:35 עקבו אחרינו בגוגל

בפרקים הקודמים של הסדרה הזו תיארנו את חברת שדות גרופ, את העלמת החוב בסך 13 מיליון דולר (לפחות) ואת רשת הצדדים הקשורים שסביבה. חוליה מרכזית באותה רשת היא VisionWave, חברה ציבורית בנאסד"ק שמוזגה ל-SPAC בקיץ 2025.

לשדות ול-VisionWave יש כמה קשרים חזקים: אותה בעלת שליטה ומממנת (Stanley Hills של משפחת עטיה, מחזיקה סביב 28% מ-VisionWave), ואותו דירקטור, חגי רביד, מנכ"ל שדות, שכאן מכהן כדירקטור וכיו"ר ועדת הביקורת.

אבל הפרק הזה עוסק ב-VisionWave עצמה, והיא מעניינת לא פחות, במיוחד לאור מסע הרכישות האגרסיבי בו היא מצויה בחודשים האחרונים שדומה לאופן הפעולה של ענקיות ביטחוניות אחרות, כמו אלביט או אנדוריל.

הפרוקסי (כתב ההצבעה) שהגישה החברה לאחרונה פותח חלון נדיר אל ה"שיטה" בה היא פועלת. הוא כולל עשר הצעות, וחמש מהן (6 עד 10) הן בקשות אישור להנפקת מניות עבור רכישות.

בקצרה: VisionWave קונה שורה של חברות ונכסים, וכמעט הכול משולם במניות של עצמה שהיא מנפיקה, לא במזומן. לצד זאת, מסמכי החברה חושפים שורה ארוכה של מהלכים תמוהים שמעלים ספק בתקינותם של חלק מההליכים.

כרגיל בסדרה הזו, נדגיש מראש: אף אחד מהפרטים שנפרט אינו מהווה כשלעצמו מעשה פסול או רמז למעשה כזה, אך הצירוף שלהם מצייר מבנה שלכל הפחות ראוי לבדיקה.

מי זו VisionWave ומאיפה היא הגיעה?

VisionWave לא נולדה יש מאין. שני אנשי המפתח שלה מגיעים היישר מחברה בשם GBT Technologies (לשעבר Gopher Protocol), חברת מיקרו-קאפ אמריקאית שהתפרסמה לאורך השנים עם הכרזות על "קניין רוחני" ופטנטים. דאגלס דייוויס היה מנכ"ל GBT בין 2018 ל-2020, והיום הוא יו"ר ומנכ"ל VisionWave. דני ריטמן היה ה-CTO של GBT, והיום הוא ה-CTO של VisionWave וממציא טכנולוגיית ה-RF שלה.

GBT עצמה היא היום שלד חדל פירעון כמעט, עם נכסים אפסיים מול התחייבויות של כ-11 מיליון דולר - אבל בכל זאת היא בעלת מניות ב-VisionWave (כ-14%), שאת זכויות ההצבעה שלהן מפעיל דירקטור בוויז'ן ווייב בשם מנסור ח'טיב (שהוא גם מזכיר GBT ומנכ"לה לשעבר).

גם ה-CFO של וויז'ן ווייב, אריק קלינגר, הוא לשעבר CFO של Gopher, כאמור הגלגול הקודם של GBT, וטכנולוגיית הליבה עברה דרך הישות GBT Tokenize. וויז'ן ווייב היא, במידה רבה, הגלגול ה"נקי" והחדש של אותה קבוצה.

במקביל קיים "עץ גלגולים" נוסף, של יוסי עטיה, שהפרוקסי עצמו מגדיר כ"נושא משרה לשעבר" של VisionWave, שהוא גם המייסד והמנכ"ל הנוכחי של Stanley Hills. עטיה גלגל כשני עשורים שלד ציבורי שהחליף כמה שמות: Euroweb, Emvelco, Vortex, Yasheng.

שני העצים, GBT ועטיה, נפגשים ב-VisionWave, שנוצרה במיזוג לתוך שלד ה-SPAC של Bannix. את החברה בגרסתה הנוכחית הקים הישראלי נועם קניג (ישראלי תושב ונקובר), שעזב את החברה בסוף דצמבר 2025.

דמות נוספת שחוזרת בכמה צמתים היא אורן עטיה, רואה חשבון (לשעבר מנהל ביקורת ב-PwC ישראל). הוא מכהן בו זמנית כמנכ"ל מילניום פוד-טק הנסחרת בתל אביב, כ-CFO של שדות גרופ, וכספק חיצוני של שירותי CFO וחשבות ל-VisionWave ישראל (חברת בת של וויז'ן ווייב), האחרון דרך חברת הייעוץ שבבעלותו, CO-Finance.

חשוב לסייג: לא נמצא קשר משפחתי או עסקי ישיר בין אורן עטיה לבין יוסי וענת עטיה - שחתומה על המסמכים של Stanley Hills. אבל שם המשפחה המשותף, יחד עם העובדה שאותו אדם מחזיק בתפקידי מפתח פיננסיים בשתי חברות קשורות (שדות ו-VisionWave ישראל, מעורר שאלה שראוי לבררה מול החברות.

וויז'ן ווייב מתהדרת במספר ישראלים נוספים שמכהנים בתפקידים שונים אצלה. בדירקטוריון יושבת עטרה דזיקובסקי, שמוכרת בין היתר כמייסדת ומנכ"לית לשעבר של סמסרה לאגג' (Samsara Luggage), חברת מזוודות חכמה זעירה שנסחרה מחוץ לבורסה הראשית (OTC) ונקלעה לקשיים עמוקים ומנייתה קרסה: איחודי הון, מעבר חד לתחום אחר לאחר שנרכשה בידי גורם חיצוני, וסימני שאלה סביב מעמד הדיווח שלה ב-OTC.

בוועדה המייעצת של החברה חבר גם אליעזר "צ'ייני" מרום, מפקד חיל הים הישראלי לשעבר, שם מוכר ומכובד שמוסיף לחברה חותמת ביטחונית נוספת.

חשוב לומר: אין בעצם נוכחותם של אנשים מוכרים ומכובדים כדי להעיד על דבר לגבי מבנה העסקאות שתיארנו, ובוודאי שאין לייחס להם מעורבות בכל מה שראוי לבדיקה. אדרבה, הצטברות של שמות ישראליים בדירקטוריון ובוועדה המייעצת, לצד יעדי הרכישה הישראליים (פירוט על החברות כאן בהמשך) והזרוע המקומית VisionWave ישראל, היא בדיוק מה שהופך את הסיפור לרלוונטי ומעניין עבור המשקיע הישראלי, ומחדד את הצורך להפריד בין הרושם שיוצרים השמות המוכרים לבין הבדיקה של החברה עצמה.

למה וויז'ן ווייב רוכשת חברות ריקות (לכאורה) מקוסטקה ריקה?

כאמור, וויז'ן ווייב נמצאת במסע רכישות בהחלט מרשים, אך בולטות במיוחד שתי עסקאות של קניין רוחני מול חברות מאותה מדינה, קוסטה ריקה.

הראשונה, ב-5 בינואר 2026, רכישת נכס בשם QuantumSpeed מחברת Adrian Holdings S.R.L, תמורת 3 מיליון מניות במועד הסגירה, שטר של 10 מיליון דולר (בריבית 12%) ועוד 7 מיליון מניות בכפוף לאישור אסיפה. הזרוע הישראלית של BDO העריכה את QuantumSpeed בכ-99.6 מיליון דולר.

השנייה, ב-10 באפריל 2026, רכישת נכס בשם xClibre מ-Dream America Marketing Services (גם היא מקוסטה ריקה, ואותה חברה שקנתה מאוחר יותר את חברת-הבת עמוסת החובות של שדות באלף דולר), תמורת 7 מיליון מניות ושטר של 6 מיליון דולר, עם הערכת שווי מצד BDO של 60.1 מיליון דולר.

שימו לב לחזרתיות: שתי חברות מאותה מדינה, שני "נכסים" טרום מסחריים, אותו מעריך שווי, אותו מבנה תשלום (מניות ושטר), ואותו סעיף "היפוך" זהה, כלומר מנגנון שמגן על המוכרת בעסקת המניות - אם מניית וויז'ן ווייב יורדת עד ההשלמה, מועברות יותר מניות. בשני המקרים VisionWave מצהירה שהצד השני "אינו צד קשור".

והשאלה המהותית: האם ל"נכסים" האלה יש בכלל תוכן? בעסקת xClibre הנספח לא נוקב ולו בפטנט אחד, ולמעשה VisionWave הגישה בעצמה בקשת פטנט (בשם xClibre) רק בסוף אפריל 2026, כלומר אחרי הרכישה. גם ל-QuantumSpeed לא אותר פטנט שקדם לעסקה.

במילים אחרות, "נכסים" בשווי מוערך של כ-160 מיליון דולר, בלי קניין רוחני רשום שקדם לרכישה. למען ההגינות, ההערכות של BDO לוו בהסתייגויות מפורשות שהן אינן ערובה לשווי בר מימוש, אבל דווקא זה מחדד את השאלה כמה "נכס" כזה באמת שווה.

הבדיקה ה"עצמאית" שנעשתה בתוך הרשת

כחלק מההסכם, כדי לשחרר את מנת המניות השנייה של xClibre נדרש "proof-of-concept" מוצלח למוצר/טכנולוגיה של xClibre. הפרוקסי מגלה היכן הוא נערך: "במתקן של חברת C.M. Composite Materials. והדירקטוריון קבע שהמבחן "הושלם בהצלחה".

הבעיה: C.M. היא לא גורם ניטרלי. C.M. Composite Materials היא יצרנית רכיבי תעופה ישראלית ממודיעין, שמייצרת רכיבים מבניים למערכות המוכרות כ"כיפת ברזל" ו"ברק 8", ובאותם חודשים חתמה VisionWave על הסכם לרכוש 51% ממנה (תמורת 250 אלף מניות), במימון Stanley Hills.

כלומר הוולידציה ה"עצמאית" של נכס בשווי מוערך של 60 מיליון דולר נעשתה בתוך הרשת עצמה, לא אצל גורם חיצוני או בלתי תלוי. למען ההגינות, C.M. עצמה נראית חברה עם פעילות ומספרים לא רעים: הכנסות של כ-17.3 מיליון דולר ורווח של כ-3 מיליון ב-2025, והערכת שווי מצד BDO של 50 מיליון. אבל דווקא משום כך הבחירה להריץ אצלה את המבחן מעוררת שאלה.

שאר הרכישות הן של חברות ישראליות, וכולן במניות VisionWave. סייברוואן, חברה המפתחת טכנולוגיה בתחום הבטיחות בנהיגה, ישראלית הנסחרת בתל אביב ובנאסד"ק, היא דוגמה מובהקת.

לפי הסכם ההחלפה מינואר 2026, VisionWave רוכשת עד כ-51% ממנה בשלושה שלבים. שלב 1 נסגר ב-5 במרץ 2026, אז הנפיקה 365,610 מניות תמורת ניירות (ADS) המהווים 19.99% מ-SaverOne. השווי המוסכם מוגבל לכ-7 מיליון דולר, אך מספר המניות משתנה לפי מחיר המניה ("הגנת ערך"), ובנוסף קיים "מאגר הנהלה" של עד 3 מיליון דולר במניות, כך שסך התמורה יכול להגיע לכ-10 מיליון דולר בנייר, במספר מניות לא קבוע.

מנגנון "הגנת הערך" הזה חוזר בעסקאות: אם מחיר המניה יורד, VisionWave מנפיקה יותר מניות כדי לספק את אותו "ערך" מובטח. הפרוקסי עצמו מזהיר שמספר המניות הסופי "אינו ניתן לקביעה" ועלול להיות "משמעותי". כלומר הסיכון לירידת מחיר מגולגל אל בעלי המניות הקיימים, דרך דילול.

באותה שיטה נרכשת גם פורסייט הדואלית (סימול FRSX): 52% תמורת 17.5 מיליון דולר במניות, בתוספת 3 מיליון דולר במניות להנהלה.

במסע נכללת גם רכישת סולאר דרון של שמואל ינאי, אח של עופר ינאי. ב-3 בדצמבר 2025 רכשה אותה VisionWave מבלייד ריינג'ר, הנסחרת בתל אביב, תמורת 1,500,000 מניות VisionWave ו-300,000 כתבי אופציה pre-funded, ודרכה גם נתח שליטה ב-Junko Solar. גם כאן, תשלום בנייר.

הרכישה הטרייה: מטאור ארוספייס של יצחק ניסן

ב-30 ביוני 2026 חתמה VisionWave על הסכם מחייב לרכישת 51% ממטאור ארוספייס, חברת תעופה וביטחון ישראלית פרטית שהוקמה על ידי יצחק ניסן, לשעבר נשיא ומנכ"ל התעשייה האווירית. השווי לפני הכסף עומד על 40 מיליון דולר, והתמורה, כ-20.4 מיליון, משולמת שוב במניות VisionWave (מספרן ייקבע לפי מחיר המניה סמוך לסגירה).

למטאור פורטפוליו רחב: כטב"מים טקטיים ואסטרטגיים, כלים בלתי מאוישים קרקעיים וימיים, תחמושת, לוחמה אלקטרונית ומערכות נוספות. שני דברים בולטים כאן.

ראשית, בניגוד ל"נכסים" הלא ברורים מקוסטה ריקה, מטאור נראית חברה ביטחונית אמיתית עם מייסד בעל שם, מה שמחדד דווקא את התהייה מדוע נמכרים 51% ממנה לחברה שמשלמת במניות.

שנית, תנאי הסגירה כולל "אימות טיסה מוצלח" של כטב"ם ה-Impact-700, כלומר, כמו ב-xClibre, השלמת העסקה מותנית ב"מבחן", שכרגע לא ברור איך יתבצע ועל ידי מי.

החוט המקשר את כל הרכישות: VisionWave כמעט חסרת מזומן (המזומן שבקופה בסך של כ-14 מיליון דולר הגיע מגיוס חוב לצד הכנסות אפסיות), ובכל זאת היא בונה פורטפוליו ביטחוני שלם באמצעות הדפסת מניות.

זו ה"שיטה": במקום לגייס מזומן ולשלם בו, החברה מנפיקה מניות משלה תמורת חברות ונכסים. חלק מהחברות אמיתיות (מטאור, C.M.), אבל בחלק, בעיקר ה"נכסים" מקוסטה ריקה, לא ברור מה הפעילות, ההכנסות או הקניין הרוחני שמאחוריהם.

ועכשיו מגיעים לפרט שהופך את הסיפור הזה למעניין עוד יותר. הצעה 5 בפרוקסי מבקשת אישור לאיחוד הון (פיצול מניות הפוך) ביחס של עד 1-ל-250, לפי שיקול דעת הדירקטוריון, עד סוף 2027.

כמה זה חריג? פיצולים הפוכים הם מהלך נפוץ אך הם לרוב נעים בין 1-ל-4 ל-1-ל-20, ואפילו 1-ל-200 נחשב חריג ביותר. ולא רק זה: הנאסד"ק אימצה כלל שלפיו איחודי הון מצטברים של 250-ל-1 או יותר בתוך שנתיים חושפים את החברה להליך מחיקה מזורז.

ומה המהלך זה משיג? האיחוד לא מקטין את מספר המניות המורשות ולא פוגע בפועל בזכויות שהן מקנות לבעלים, ולכן הוא מגדיל את מאגר המניות הפנויות להנפקה עתידית, למימונים ולרכישות.

זה, למעשה, הדלק שמאפשר את המשך קיומה של מכונת הרכישות במניות.

אותו מהלך שביצעה שדות לפני כחודש (1 ל-20), כאן קיצוני פי 12.5. וזו זווית חשובה בהסתכלות קדימה: האיחוד עדיין לא בוצע, זו רק הצעה. אבל אם יאושר, הוא מכשיר את הקרקע להמשך הפעילות של "המכונה": פחות מניות במחזור ומחיר גבוה יותר מאפשרים להנפיק סבב אחר סבב של מניות חדשות לרכישות נוספות, עם ריכוך הפגיעה במניה ובלי להוציא מזומן.

ואיך כל זה נראה במאזן? בין ספטמבר 2025 למרץ 2026 קפצו סך נכסי VisionWave מ-2.7 מיליון דולר ל-135.7 מיליון, וההון העצמי התהפך ממינוס 11.8 מיליון לפלוס 98.6 מיליון, כמעט כולו בזכות רישום של כ-160 מיליון דולר "נכסי IP" (QuantumSpeed ו-xClibre) שנרכשו בנייר.

חוזק המאזן, בפועל, נוצר מהערכות השווי של אותם נכסים מקוסטה ריקה. ומתחת למאזן המנופח, כמעט אפס פעילות: הכנסה מוכרת אפסית (רק כ-350 אלף דולר "הכנסה נדחית"), הפסד נקי של 19.8 מיליון דולר בחצי שנה, גירעון בהון חוזר של 21.9 מיליון, שריפת מזומן של 8.8 מיליון בחצי שנה, והערת "עסק חי".

המזומן שבקופה, סביב 14 מיליון דולר, הגיע מגיוס חוב (מגורם בשם Yorkville), לא מהכנסות. וברקע, כפי שחשפנו, Stanley Hills בבעלות ענת עטיה ובניהולו של יוסי עטיה היא בעלת המניות הגדולה והמממנת שבפועל "שילמה את כל הוצאות החברה ומימנה את חשבונות הבנק והברוקראז'", לפי דוחות החברה.

על בסיס מוערך של כ-27 מיליון מניות שקיימות היום, VisionWave מבקשת להנפיק מיליוני מניות נוספות לרכישות, על רקע אותו איחוד הון קיצוני. זו מכונה שבפועל הופכת אוויר - מניות חדשות שמונפקות יש מאין - לנכסים שנכנסים למאזן, גם אם אין פעילות.

יש עוד כמה שאלות פתוחות שטרם נמצאה להן תשובה. מי הבעלים האמיתיים של Adrian Holdings ושל Dream America, והאם הן קשורות זו לזו או לרשת? מה כולל ה-IP של QuantumSpeed ושל xClibre, האם יש מאחוריו פעילות, לקוחות או פטנט שקדם לרכישה? מדוע ה-POC של xClibre נערך אצל C.M., חברה ש-VisionWave רוכשת, ולא אצל גורם בלתי תלוי? ומדוע נדרש אישור לאיחוד הון של עד 1-ל-250, בדיוק בסף שעלול להפעיל הליך מחיקה מזורז בנאסד"ק?

השורה התחתונה

VisionWave רוכשת שורה של חברות ונכסים כשכמעט כל העסקאות בנייר: שני "נכסים" בשווי מוצהר של כ-160 מיליון דולר משתי חברות מקוסטה ריקה (בלי פטנט שקדם לעסקה), בדיקת "היתכנות" שנערכה בתוך הרשת, רכישות ישראליות עם "הגנת ערך" מדללת, ובקשה לאיחוד הון של עד 1-ל-250, במאזן שנופח מהערכות שווי של ה-IP, כמעט בלי הכנסות, בחברה שממומנת בידי בעלת שליטה אחת ובראשות אנשים שכבר ניהלו בעבר חברה ציבורית כושלת.

נחזור שוב ונדגיש: אף פרט כאן הוא לא בהכרח הוכחה לעבירה. אבל יחד, הם מציירים מבנה שראוי לבדיקה רגולטורית ולהסבר מסודר מהחברות. ולמשקיע הישראלי במיוחד: שמות מוכרים כמו יצחק ניסן, התעשייה האווירית וכיפת ברזל עלולים לייצר אמון ותחושת FOMO, אבל הם לא באמת ממתנים את הסיכון.

זו מניה שהשווי שלה נשען על נייר והערכות, לא על הכנסות, והיא יכולה לרדת באותה מהירות שבה עלתה. כל סנט שמושקע בה צריך להיות סנט שאתם מוכנים להפסיד.