השוק
איך מעלימים חוב של 13 מיליון דולר כמו קסם? תשאלו את הישראלי הזה
ימים ספורים אחרי שמנייתה זינקה 250% ביום אחד, העלימה חברה בנאסד"ק בהובלת הישראלי - לשעבר מהבכירים בשוק - את חברת הבת עמוסת התביעות. אלה שזו רק ההתחלה של הסיפור שקושר כמה גופים לא צפויים בכלל. צירוף מקרים, או רשת אחת?
נתחיל מהשורה התחתונה, כי היא נשמעת ממש כמו קסם. חברה אמריקאית זעירה, שרואי החשבון שלה כבר הביעו ספק ביכולתה לשרוד, הצליחה ממש בהינף יד בסוף הרבעון להוריד מהמאזן שלה התחייבות של כ-13 מיליון דולר, ובפוטנציה הרבה יותר. איך?
בכתבות הקודמות בסדרה הזו כבר הכרנו לכם את שדות גרופ כחברה ששורפת מזומנים, עם עסקאות שממומנות כולן בנייר ורשת של צדדים קשורים סביב בעלת המניות ענת עטיה.
הפרק החדש מוסיף שכבה שמעלה שאלות חמורות עוד יותר. נדגיש כבר כאן, ונחזור על כך בסוף: אף אחד מהפרטים שנפרט אינו מהווה כשלעצמו הוכחה למעשה פסול, אך הצירוף שלהם מצייר מבנה שלכל הפחות ראוי לבדיקה.
לפני שנכנס לפרטים הטכניים, שווה להתעכב רגע על התאריכים. ה"שיטה" בה שדות העלימה את חברת הבת ובכך גם את ההתחייבויות הגדולות הייתה פשוטה: היא "מכרה" את חברת-הבת שנושאת את החוב, תמורת 1,000 דולר בלבד, לחברה אלמונית מקוסטה ריקה. הסכם מכירת חברת-הבת נחתם ביום שישי, 26 ביוני 2026. אלא שהדיווח הרשמי לרשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) פורסם רק ב-30 ביוני.
והנה העניין: באותו יום שישי, יום חתימת ההסכם, זינקה מניית שדות בכ-250%. במילים אחרות, מהלך שמסיר התחייבות כבדה מהמאזן נחתם ביום שבו המניה כבר עפה למעלה, אך נחשף לציבור רק מאוחר יותר.
אין כאן קביעה על מי שקנה או מכר באותו יום, ואין ראיה למסחר על בסיס מידע פנים. אבל פער כזה, בין מועד החתימה על אירוע מהותי למועד פרסומו, הוא בדיוק סוג הדבר שראוי לבחינה ולתשומת לב של המשקיעים.
חברת הבת שנמכרה נקראת Sadot Latam, זרוע הסחר של שדות גרופ באמריקה הלטינית. בדוח השנתי של שדות עצמה מפורט שעל הזרוע הזו רובצת פסיקת בוררות מוכרת בהיקף של כ-12.9 מיליון דולר, ולצידה שורת תביעות נוספות (בהן Lombard ו-Star Fund ובוררות מול Zen-Noh), חלקן בכלל באפריקה, שמצטברות לעשרות מיליוני דולרים. למעשה, Sadot Latam הייתה אחת המשקולות הגדולות שרבצו על חברת שדות גרופ.
ב-26 ביוני שדות מכרה 100% מ-Sadot Latam לחברה בשם Dream America Marketing Services מקוסטה ריקה, תמורת 1,000 דולר במזומן בלבד, בתוספת זכות לקבל 27.5% מכספים שייגבו בעתיד מחובות ותביעות מסוימים.
הקונה נטל על עצמו את החברה "כפי שהיא" (as is), על כל ההתחייבויות והתביעות הקיימות והצפויות שלה. אגב, בתוך החברה הנמכרת היה גם פיקדון מזומן של כ-250 אלף דולר. כלומר, בפועל, שדות מסרה חברה שכוללת רבע מיליון דולר במזומן, ושילמה על העברת הבעלות בפועל, תמורת שטר של אלף דולר. אך כמובן שעם ההתחייבויות הגדולים שרבצו על החברה, שדות בעצם הסירה משקולת גדולה מאוד מעצמה.
כשחברה מחזיקה בחברה בת, היא "מאחדת" את המאזן שלה, כולל החובות, לתוך הדוחות שלה. ברגע שהיא מוכרת את חברת הבת, אותם חובות פשוט נמחקים מהספרים.
שדות אכן הודיעה שהיא תפסיק לאחד את Sadot Latam החל מ-30 ביוני 2026. התוצאה: התחייבות גדולה נמחקה מהמאזן, בדיוק בסוף הרבעון. הדירקטוריון מצדו מסגר את המהלך כ"התאמה שמכוונת לשקיפות" של פרופיל הסיכון של החברה.
אך שימו לב לפרט מטריד: בדיווח המכירה עצמו לא טרחו לציין בדיוק את גובה ההתחייבויות שמועברות. כדי להבין מה בדיוק ירד מהמאזן, צריך לצלול בנפרד לדוח הכספי של שדות האם ולחפש את המספרים בנפרד. מי שקורא רק את הודעת המכירה, לא ידע שמדובר בהעברת סיכון של עשרות מיליונים.
והשאלה המכרעת: האם זה בכלל תקין? העברת חברה בת והוצאתה מהמאזן היא פעולה לגיטימית לחלוטין, אך רק בתנאי אחד, שהקונה הוא צד שלישי אמיתי, עצמאי ובלתי תלוי. אי אפשר "למכור לעצמך" כדי להעלים חוב. ולכן כל התמונה תלויה בשאלה אחת: מי באמת עומד מאחורי הקונה מקוסטה ריקה.
וכאן הסיפור רק הולך ומסתבך.
דרים אמריקה (Dream America Marketing Services) היא חברה קוסטה-ריקנית, שעל מסמכיה חתומה אישה בשם Cynthia Elena Mora. לכאורה, מדובר בגורם אנונימי לחלוטין. אלא שאת החברה הזו כבר פגשנו במקום אחר לגמרי, וזה "צירוף המקרים" שאי אפשר להתעלם ממנו.
חודשיים קודם לכן, ב-10 באפריל 2026, אותה דרים אמריקה בדיוק מכרה לחברה ציבורית אמריקאית בשם VisionWave Holdings (נאסד"ק: VWAV) תיק קניין רוחני בשם xClibre, בתחום ניתוח וידאו מבוסס בינה מלאכותית.
התמורה: 7 מיליון מניות של VisionWave ושטר של 6 מיליון דולר (נכון למועד החתימה תמורה כוללת של כ-16 מיליון דולר) כשהקניין הרוחני "הוערך באופן עצמאי" בכ-60 מיליון דולר על ידי חברת BDO.
הערכת השווי של BDO לוותה בהסתייגויות מפורשות: היא לא הערכת שווי הוגן לצרכים חשבונאיים ואינה ערובה לתועלת כלכלית עתידית. ההודעה לא רק שלא לוותה בנתונים פיננסים על xClibre, היא גם לא כללה שום הסבר על הנכסים או הפטנטים של החברה. אבל הסיבה לכך פשוטה - אין לה נכסים או פטנטים.
רק ב-28 באפריל, כלומר שבועיים וחצי אחרי הרכישה, הגישה VisionWave בעצמה בקשת פטנט על הטכנולוגיה של xCalibre. במילים אחרות, "נכס" בשווי נטען של 60 מיליון דולר, ללא קניין רוחני רשום ומאומת במועד המכירה, שנמכר על ידי אותו גוף מקוסטה ריקה.
נעשה סדר: דרים אמריקה רכשה התחייבויות ענקית משדות בצד אחד, ומכרה "נכס" ל-VisionWave בצד השני, במרחק של כחודשיים וחצי בין האירועים.
אבל אם חשבתם שזה החיבור היחיד בין VisionWave לחברת שדות - אתם ממש טועים. שני גורמים עיקריים נוספים מחברים בין החברות.
הראשון הוא האדם. חגי רביד, מנכ"ל שדות גרופ, מכהן גם כדירקטור ב-VisionWave ארה"ב. רביד מופיע בתיקי VisionWave גם בטופס בעלות רשמי (Form 3) כמקורב בחברה. אותו אדם, אם כן, יושב בצומת של שתי החברות שדרים אמריקה עשתה איתן עסקאות.
אין בכך דבר פסול, יש לא מעט מנכ"לים שמכהנים כדירקטורים או אפילו יו"רים של חברות אחרות - דוגמא בולטת היא מנכ"ל אפל טים קוק שמכהן גם בדירקטוריון נייקי - אבל עדיין, כשה להתעלם מ"צירופי המקרים" כאן.
הגורם המחבר השני בין VisionWave לשדות, והמהותי יותר, הוא הכסף. בעלת מניות בשם Stanley Hills LLC, חברה בבעלות ענת עטיה, מופיעה בשתי החברות.
ב-VisionWave, סטנלי הילס היא בעלת המניות הבודדת הגדולה ביותר, עם נתח שדווח בטופס 13G סביב 28% (אם כי היום הנתח כנראה עומד סביב 20%, ככל הנראה בשל דילול ומימושים), ולפי דיווחי VisionWave עצמה היא אף המממנת המרכזית של פעילות החברה - עד כדי כך ש-VisionWave ארה"ב ציינה כי ללא המימון של סטנלי הילס, היא לא הייתה יכולה להמשיך בפעילות.
לא מצוין בבירור כמה כסף העבירה סטנלי הילס ל-VisionWave במסגרת אותו הסכם, אבל לפי דוח הרבעון הראשון של 2026 של VisionWave, היתרה שנזקפת לזכותה של סטנלי הילס עומדת על 785,252 דולר (יציבה בין ספטמבר 2025 למרץ 2026), ובנוסף חייבת החברה 251,104 דולר לענת עטיה אישית - כלומר יחד כ-1.04 מיליון דולר.
ובשדות? אותה Stanley Hills רכשה מוקדם יותר השנה מניות בכורה בזול עם זכויות ההצבעה עודפות, שנאסד"ק עצמה נאלצה לפסול כ"מניות סופר-הצבעה" ולהוריד את מספר ההצבעות לכל מניה, בעוד ענת עטיה אישית היא גם הצד שמולו חתמה שדות על אופציית נדל"ן בלוס אנג'לס לרכישת נכסים בהיקף 125.5 מיליון דולר מידיה.
ועוד כמה גורמים מקשרים: סמנכ"ל הכספים של שדות הוא אורן עטיה, שבמקרה גם מספק שירותי ייעוץ ל-VisionWave ישראל דרך חברה שבשליטתו, ובמקביל מכהן כמנכ"ל מילניום פוד טק הבורסאית.
בנוסף, באחד הנכסים שרשומים כחלק מאופציית רכישת פורטפוליו הנדל"ן של ענת עטיה מתגורר דירקטור בשדות, אלכסנדר דיוויד, שבמביל מכהן גם כ-Vice president of operations בלא אחרת מאשר - סטנלי הילס.
נחבר את הנקודות: שתי חברות ציבוריות - VisionWave ושדות - בכיר משותף (רביד), בעלת מניות ומממנת משותפת (עטיה/Stanley Hills), צד שלישי משותף - דרים אמריקה - שלשתי החברות הייתה עסקה איתו, סמנכ"ל כספים בשדות שמספק שירות גם ל-VisionWave ישראל ודירקטור בשדות שמכהן בתפקיד בכיר גם בחברה ששולטת ב-VisionWave, מחזיקה בזכויות הצבעה גדולות בשדות וגם רוצה למכור לה נדל"ן בלוס אנג'לס.
זה מסובך, זה מסועף, אבל ככל שמתקדמים קשה יותר ויותר לתאר את הרשת הזו כרצף של צירופי מקרים.
ופרט אחרון בפרק הזה, שראוי לבדיקה. בעסקת xClibre קיבלה דרים אמריקה 3.5 מיליון מניות של VisionWave ארה"ב במועד הסגירה, סדר גודל של כ-15% מהחברה, הרבה מעל רף ה-5% שמגדיר "בעל עניין" בחברה.
לפי הכללים, מחזיק כזה נדרש להגיש טופס גילוי בעלות שחושף מיהו האדם שמאחורי החברה. במאגר ה-SEC לא אותר טופס כזה עבור דרים אמריקה. כלומר, מחזיקה של כ-15% מחברה ציבורית, בלי גילוי הבעלות שהכללים מחייבים. גם כאן, ייתכן שיש הסבר, אבל הוא לא נמצא.
לבסוף, וכדי שלא ייווצר בלבול, שתי הפרדות חיוניות. ראשית, יש להבחין בין VisionWave האמריקאית (הציבורית, בנאסד"ק) לבין VisionWave ישראל, חברה בת מקומית שעלתה לכותרות בחודשים האחרונים, בין היתר בזכות המינוי של אדיר סבג בן ה-20 בלבד (שבדיווחים הרשמיים של VisionWave מופיע בשם Khdoura Sabbagh) כמנהל הפעילות בישראל, והרכישה שלו של מועדון הכדורסל הפועל חיפה. כל האמור כאן נוגע לחברה האמריקאית (VisionWave ארה"ב).
וכדי להסיר ספק לגבי הכותרת: "הישראלי" המדובר שם הוא חגי רביד, מנכ"ל שדות והדירקטור ב-VisionWave.
הרקע של רביד, כפי שכבר כתבנו בכתבות הקודמות, אמיתי ומרשים: שנים ארוכות בראש בית ההשקעות קוקירמן, עסקאות בהיקף מיליארדי דולרים, השקעה מוקדמת במובילאיי, ותפקיד בכיר ב-Seamless שהובילה לרישום בנאסד"ק.
עם זאת, הרקע הפיננסי המתוחכם שלו יכול לעבוד לשני הכיוונים: הוא יכול להסביר את התחכום של מבנה העסקאות, אך כמובן לא מהווה ראיה לכוונה כלשהי.
הסיפור הזה ממשיך להתגלגל, אבל בינתיים יש מספר שאלות שנותרו פתוחות וכרגע אין להן תשובה: האם דרים אמריקה היא באמת צד בלתי תלוי, או חלק מהרשת? בכך תלוי אם הוצאת החוב של 12.9 מיליון דולר ומעלה מהמאזן של שדות והרכישה של ה"נכס" ב-60 מיליון הן תקינות.
מדוע לא הוגש טופס בעלות על אחזקה של כ-15% של דרים אמריקה ב-VisionWave? מיהי הזהות האנושית שמאחורי דרים אמריקה, מעבר לחותמת על המסמכים? ומה התוכן הממשי של xClibre, האם יש מאחוריו פעילות, פטנטים או לקוחות? עד למועד כתיבת שורות אלה לא התקבלו תגובות החברות והגורמים המעורבים.
נדרשת כאן זהירות מרבית. חוב של כ-13 מיליון דולר, ובפוטנציה יותר, "נעלם" מהמאזן של שדות דרך מכירת חברה באלף דולר לחברה מסתורית בקוסטה ריקה, אותה חברה שגם מכרה ל-VisionWave "נכס" בשווי מוערך של 60 מיליון בלי פעילות מאומתת ובלי פטנט רשום במועד.
את שתי החברות מחברים חגי רביד שהוא מנכ"ל באחת ודירקטור בשנייה, מממנת ובעלת שליטה משותפת, והיעדר גילוי בעלות על נתח מהותי.
נחזור ונדגיש: אף אחד מהפרטים לא מוכיח כשלעצמו עבירה. אבל יחד, הם מציירים מבנה שמזמין בדיקה מעמיקה, ושמגיע לו הסבר מסודר מהחברות.
עוד ב-
למי ששוקל לגעת במניית שדות, ובמניות מהסוג הזה בכלל: השווי שמשתקף במחיר לא נשען על פעילות עסקית של ממש - התוצאות הפיננסיות של שדות ואירועים נוספים סביב החברה מתוארים בהרחבה בכתבות הקודמות - אלא על רצף עסקאות, נרטיבים וסחירות דלה. זו מניה שיכולה לרדת באותה מהירות שבה עלתה.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
