השוק
המניה הזו צוללת ב-15% היום: למה זה לא מפתיע ובעיקר עצוב?
החברה הישראלית יוצאת לעוד גיוס הון בהיקף של לפחות 10 מיליון שקל, עם דילול עמוק נוסף למשקיעים הקיימים והנחה על מחיר השוק. מאחורי הצניחה במניה מסתתר דפוס מוכר של חברה עם מוצר מבטיח שפשוט לא מצליחה להמריא. האם הבעיה היא בטכנולוגיה, או במשהו אחר לגמרי?
מניית אפולו פאוור צונחת היום בכ-15% בבורסה בתל אביב, אחרי שהחברה הודיעה על כוונתה לצאת לגיוס הון נוסף מהציבור. למי שעוקב אחרי החברה בשנים האחרונות, התגובה החדה הזו לא מפתיעה במיוחד. אבל היא כן עצובה, בעיקר מסיבה אחת פשוטה: אפולו פאוור מחזיקה במוצר עם פוטנציאל אמיתי, ובכל זאת ממשיכה כבר שנים לחיות מגיוס לגיוס, מדילול לדילול.
אפולו פאוור נסחרת כעת לפי שווי של כ-200 מיליון שקל אחרי ירידה של 38% השנה ושל 76% ב-3 השנים האחרונות.
החברה מפתחת פאנלים סולאריים גמישים - טכנולוגיה שבאמת נשמעת חכמה. הפאנלים ניתנים להתקנה כמעט על כל משטח, גם כזה שאינו ישר, ואפשר אפילו לגלגל ולאחסן אותם.
הפוטנציאל בשוק הרכב, בגגות הקלים, בתחנות הדלק ואפילו בתחום הביטחוני נראה מרשים על הנייר, והחברה אכן חתמה בשנה האחרונה על שורת שיתופי פעולה, ובראשם ההסכם המחייב עם ענקית תחנות הדלק האמריקאית ARKO בהיקף מוערך של כ-167 מיליון שקל. ובכל זאת, המוצר הזה עדיין לא מתורגם להכנסות משמעותיות.
לפי הדיווח האחרון של החברה, אפולו מציעה לציבור "יחידות", כשכל יחידה כוללת 1,000 מניות רגילות ו-500 כתבי אופציה (סדרה 10), כשהיא לא ציינה היקף מקסימלי להנפקה אך כן ציינה כי בעלי השליטה התחייבו להשתתף בסבב בהיקף של לפחות 10 מיליון שקל.
המחיר המינימלי ליחידה נקבע על 2,840 שקל, כלומר 2.84 שקל למניה. במבט ראשון זו נראית הנחה כמעט זניחה: מחיר הסגירה של המניה ערב ההודעה עמד על 2.927 שקל, כך שההנחה ה"רשמית" על המניה עצמה היא כ-3% בלבד. אבל זה לא הכל.
לכל יחידה מצורפות 500 אופציות, שהערך הכלכלי של כל אחת מהן מוערך בכ-0.878 שקל (לפי מודל בלק אנד שולס). כלומר, כל יחידה כוללת אופציות בשווי של כ-439 שקל (500 כפול 0.878).
המשמעות היא שמתוך 2,840 השקלים שהמשקיע משלם על היחידה, כ-439 שקל הם למעשה תמורת האופציות - וכ-2,401 שקל בלבד הם המחיר האפקטיבי ששולם עבור 1,000 המניות עצמן.
וכאן התמונה מתהפכת. המחיר האפקטיבי למניה יורד לכ-2.4 שקל בלבד, שזו הנחה של כ-18% על מחיר השוק, ולא 3%. האופציות ממתיקות את העסקה למשקיעים, אך בו זמנית מגלמות דילול עתידי נוסף.
הבעיה עם גיוסים כאלה היא כפולה. ראשית, הם מדללים את המשקיעים הקיימים: אחוז הבעלות שלהם בחברה קטן מאחר וכמות המניות גדלה. שנית, כשהמכירה מתבצעת בשער נמוך משווי השוק, הערך של כל מניה שכבר מוחזקת נשחק. וכשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, כמו במקרה של אפולו, נוצר מעגל מתיש שקשה לצאת ממנו.
וכאן מגיעה הנקודה הרגישה. כשחברה מחזיקה במוצר בינוני או גרוע ונכשלת, זה מובן. אבל כשהמוצר דווקא טוב בפוטנציאל, מוגן בפטנטים, ומקבל התייחסות חיובית מגופים בינלאומיים - ועדיין החברה לא מצליחה להמריא במשך שנים - אולי כדאי להתחיל להסתכל במקום אחר: על ההנהלה וההוצאה לפועל.
אפולו, בראשות המנכ"ל עודד רוזנברג, חוזרת שוב ושוב על הבטחות שאפתניות (הכפלת הכנסות ב-2026, והכפלה נוספת ב-2027), אבל בשורה התחתונה החברה עדיין הפסידה כ-80 מיליון שקל ב-2025 ושורפת עשרות מיליונים בשנה. הכנסותיה השנתיות עומדות על כ-20 מיליון שקל בלבד, בעוד הוצאות המחקר והפיתוח לבדן עמדו על 59 מיליון שקל.
כדי להבין עד כמה הדפוס הזה מוכר בשוק הישראלי, שווה להסתכל גם על חברה אחרת: אלקטריאון. גם היא חברת קלינטק ישראלית עם חזון מסקרן - טעינה אלחוטית לרכבים חשמליים, ישירות מהכביש.
גם היא נהנתה מהתלהבות תקשורתית, בשיתופי פעולה עם שמות גדולים כמו טויוטה ודנסו, ובשווי שיא של מעל 3 מיליארד שקל בסוף 2020. ומאז? המניה איבדה כמעט 80% מהשיא, החברה רשמה הכנסות זעומות של מיליונים בודדים לרבעון מול הפסדים של עשרות מיליונים, ונאלצה לצאת בעצמה לסדרת גיוסים ותוכניות התייעלות.
בסוף 2025 גייסה אלקטריאון כ-51 מיליון שקל בהקצאה למשקיעים קיימים, אחרי שקצב שריפת המזומנים שלה נגע ב-110 מיליון שקל בשנה.
ההקבלה בין השתיים מספרת סיפור רחב יותר על תעשיית הקלינטק הישראלית: טכנולוגיה פורצת דרך היא תנאי הכרחי, אבל היא לבדה ממש לא מספיקה כדי להפוך סיפור למוצלח. הדרך מהמעבדה לשוק המסחרי ארוכה, יקרה, ותובענית מבחינה ניהולית - ומשקיעים רבים מגלים שהפוטנציאל לבדו לא משלם את החשבון.
גם אם אתם לא מחזיקים ישירות במניות אלה, הסיפור נוגע אליכם. חברות כאלה מגיעות לעיתים לתיקי ההשקעות שלנו דרך קרנות נאמנות, תעודות סל טכנולוגיות או אפילו מסלולי חיסכון פנסיוני מנוהלים.
הלקח המרכזי הוא שכשבוחנים חברת צמיחה מפסידה, לא מספיק להתאהב במוצר. צריך לשאול את השאלה הקשה: האם ההנהלה מוכיחה יכולת לתרגם את החזון לרווח בפועל, או שהיא ממשיכה למכור סיפור תוך שחיקת ההון של מי שכבר האמין בה?
עוד ב-
עבור אפולו פאוור, הגיוס הנוכחי קונה עוד זמן. השאלה שנותרה פתוחה היא אם הפעם המנכ"ל רוזנברג יצליח להפוך את ההבטחות למספרים - או שזו תהיה עוד תחנה במסע ההולך ומתארך של דילול מתמשך.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
