השוק

דירוג הקרנות הכספיות: הגוף שמשתלט על הענף והאם כדאי ללכת איתו?

4 מתוך 5 הקרנות המובילות בתשואה מתחילת השנה שייכות לבית השקעות אחד, אבל ייתכן שדווקא הקרן היחידה שלא חולקת את אותו גוף מנהל עדיפה. מה זה אומר על הדרך שבה כדאי לבחור קרן כספית?

רוי שיינמן | 15/8/2026 20:08 עקבו אחרינו בגוגל

קרנות כספיות הפכו בשנים האחרונות לאחד מאפיקי החיסכון הסולידיים הפופולריים ביותר בישראל, וקל להבין למה. אלה קרנות נאמנות שמשקיעות רק במכשירים קצרי טווח ובטוחים, כמו פיקדונות ג'מבו ומק"מ, ומניבות תשואה שנעה סביב ריבית בנק ישראל, בלי לנעול את הכסף.

הן נזילות לחלוטין, אפשר לפדות אותן בכל יום מסחר, והן נהנות מיתרון מס על פני פיקדון בנקאי. הצירוף הזה הפך אותן למקלט טבעי לכסף שרוצים לשמור עליו סולידי אבל זמין.

ההבדלים בתשואה בין הקרנות הכספיות מינוריים לאור המבנה הדומה שלהן, אך מאחר והן משמשות יותר כאפיק חיסכון הן לרוב מנהלות כספים גדולים יותר, ולכן כל הבדל של עשירית אחוז בתשואה יכולה להיות שווה לכם הרבה כסף.

הדירוג האחרון מספר סיפור ברור על מי ששולט בענף: מתוך חמש הקרנות הבולטות בתשואה מתחילת השנה, ארבע נושאות את השם מיטב. זו נוכחות מרשימה בכל קנה מידה, וסימן לכך שבית ההשקעות מצליח לסחוט מהשוק הקצר תשואה גבוהה יחסית באופן עקבי.

בראש הטבלה, בתשואה זהה של 2.64% מתחילת השנה, ניצבות שתי קרנות: "מיטב (00) כספית ג'מבו" ו"ילין לפידות כספית כשרה". אחריהן, כל השאר נושאות את השם מיטב: "מיטב כספית ניהול נזילות" עם 2.53%, "מיטב כספית שקלית כשרה" ו"מיטב כספית" עם 2.48% כל אחת. ילין לפידות היא היחידה ששוברת את ההגמוניה של מיטב, וכשאתם בוחנים את הקרנות השונות - חשוב לא לדלג עליה.

וכאן נכנס הפרט הקטן ששווה כסף. מיטב ג'מבו וילין לפידות מציגות כמעט בדיוק אותה תשואה מתחילת השנה, 2.64%. אבל דמי הניהול שלהן שונים: מיטב גובה 0.12%, בעוד ילין לפידות גובה 0.06% בלבד - חצי מזה.

באפיק שבו ההבדלים בתשואה בין הגופים קטנים כל כך, דמי הניהול הופכים לגורם המכריע כמעט. אם שתי קרנות מניבות אותו דבר, אבל אחת זולה יותר - הבחירה מתבקשת. בקרן בגודל של מיליארדי שקלים, הפרש של כמה עשיריות האחוז מתורגם למיליונים, ובסופו של דבר זה הכסף של המשקיעים.

במילים אחרות: תשואת עבר מרשימה היא רק חצי מהתמונה. דמי הניהול הם החצי השני.

אנחנו באמצע אוגוסט, כלומר כשני שלישים מהשנה מאחורינו. תשואה של 2.64% בפרק הזמן הזה מתורגמת, בחישוב שנתי, לכ-4.2%. עדיין מספר יפה שעוקף בקלות את הפיקדונות בבנקים.

אבל צריך לזכור שזה חישוב שמסתכל אחורה, על חודשים שבהם הריבית הייתה גבוהה יותר. הכיוון קדימה שונה.

בנק ישראל כבר הוריד את הריבית שלוש פעמים השנה, לרמה של 3.5%, וחטיבת המחקר שלו מסמנת עוד הורדות באופק. וכאן טמון ההבדל המהותי בין קרן כספית לפיקדון, ההבדל שקובע איזה מכשיר מתאים למי.

הקרן הכספית מתעדכנת כל הזמן. היא משקיעה מחדש במכשירים קצרי טווח שעוקבים אחר ריבית בנק ישראל, כך שהתשואה שלה משקפת את השוק כמעט בזמן אמת. המשמעות: בסביבה של ריבית עולה, הקרן אטרקטיבית מאוד - היא מטפסת יחד עם הריבית. בסביבה של ריבית יורדת, כמו עכשיו, קורה ההפך - התשואה העתידית שלה נשחקת בהדרגה.

הפיקדון עובד אחרת. הריבית בו קבועה ונעולה מראש. מי שנעל פיקדון בריבית גבוהה לפני חודשים ממשיך ליהנות ממנה גם עכשיו, כשהריבית בשוק ירדה. זה יתרון בסביבה יורדת. החיסרון: הכסף נעול לתקופה מוגדרת, ונקודות היציאה מוגבלות, במקרה הטוב, לחלונות מסוימים ולעיתים בקנס.

מנגד, הקרן הכספית מציעה נזילות שוטפת: אפשר לפדות בכל יום מסחר ולקבל את הכסף. מי שרוצה גישה מיידית לכסף, או צופה שיצטרך אותו בטווח הקרוב, מקבל כאן גמישות שהפיקדון לא נותן.

וכמובן יש את ההבדל במיסוי: בפיקדון משלמים 15% מס על הרווח הנומינלי, כלומר כל הריבית, גם על החלק שרק מכסה את האינפלציה, בעוד בקרן כספית משלמים 25% אך רק על הרווח הריאלי, מעל האינפלציה. בסביבת אינפלציונית, ההפרש הזה עובד לרוב לטובת הקרן הכספית.

אז מה עדיף, פיקדון או קרן כספית? אין כאן תשובה אחת נכונה, וזה בדיוק העניין. מי שמאמין שהריבית תמשיך לרדת ומחפש לנעול תשואה, עשוי למצוא בפיקדון ארוך היום עוגן יציב. מי שמעריך שמסלול ההורדות עשוי להיעצר, או שפשוט צריך את הכסף נזיל וזמין, ימשיך להעדיף את הקרן הכספית.