השוק

תעשיית הפיש אנד צ'יפס בקריסה: בעיות פוליטיות, חוסר ברווחיות

זינוק דרמטי במחירי חומרי הגלם, מיסוי כבד ושינויים בהרגלי הצריכה של הדור הצעיר דוחקים את המאכל הפופולארי לפינה. בעוד שאלפי עסקים נסגרים או משנים כיוון, יש מי שמוצאים מודלים עסקיים חדשים כדי להציל את המאכל הלאומי של הבריטים | כל הפרטים

מערכת ice | 22/9/2026 7:41 עקבו אחרינו בגוגל

פיש אנד ציפס (צילום אילוסטרציית בינה מלאכותית)

תחקיר מקיף שפורסם בעיתון ה"גארדיאן" הבריטי חושף מציאות מדאיגה עבור תעשיית הפיש אנד צ'יפס, שנמצאת תחת איום קיומי. המקרה של דארן סאדלו, שסיפורו מובא בכתבה, ממחיש את עומק המשבר: פתיחת הדוכן "The Plaice Station" בצ'שייר בשנת 2007 הייתה עבורו הגשמת חלום.

אולם אחרי 19 שנות שגשוג, הדוכן נאלץ לסגור את שעריו באפריל האחרון. הסיבה, לדברי סאדלו, היא מציאות כלכלית בלתי אפשרית: נסיקה במחירי הדגים, מכסות דיג מצומצמות, משברים גיאופוליטיים ונטל מס (מע"מ) שמוחק כל אפשרות לרווח.

המקרה של משפחת סאדלו רחוק מלהיות בודד. סקר שערכה לאחרונה הפדרציה הלאומית של מטגני הדגים (NFFF) חושף תמונה עגומה: 47% מבעלי הדוכנים "מודאגים מאוד" מעתיד העסק שלהם, וכ-20% מתכננים לסגור בשנה הקרובה.

משיא של 25,000 דוכנים בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נותרו כיום בבריטניה בין 7,000 ל-8,000 בלבד. אפילו הרשתות הגדולות סופגות מהלומות, כשרשת Deep Blue (המחזיקה במותג ההיסטורי הארי רמסדן) נאלצה לסגור תשעה מסניפיה בקיץ שעבר.

הצרכן הבריטי כבר מרגיש את המשבר בכיס. המחיר הממוצע למנת פיש אנד צ'יפס זינק ביותר מ-60% בחמש השנים האחרונות, מכ-7 ליש"ט ליותר מ-11.43 ליש"ט – עלייה חדה משמעותית ביחס לענפי מזון מהיר אחרים.

מאחורי זינוק המחירים עומדת שרשרת של משברים עולמיים. מכסת דיג בקלה (Cod) בים ברנץ, המקור המרכזי לדגים בבריטניה, צנחה ממיליון טונות ב-2020 ל-285,000 טונות בלבד השנה. במקביל, המלחמה באוקראינה והסנקציות שהטיל האיחוד האירופי על חברות דיג רוסיות שיבשו לחלוטין את שרשראות האספקה והכפילו את מחירי הדגים.

לכל אלו מתווספים גלי החום והבצורות באירופה שפגעו ביבולי תפוחי האדמה והקפיצו את מחירי שמן הטיגון, לצד מחירי האנרגיה הגבוהים ועלויות ציוד שמטפסות לעשרות אלפי שקלים לכל מערכת טיגון.

מעבר לעלויות חומרי הגלם, בעלי הדוכנים נאנקים תחת הנטל הרגולטורי. חזרתו של המע"מ לשיעור של 20% (לאחר הפחתות זמניות בתקופת הקורונה), עלייה בשכר המינימום ותשלומי חובה נוספים, דוחקים עסקים קטנים לקצה. בנו של דארן סאדלו, קיראן, חשף אבסורד כלכלי: כדי לא לעבור את רף ההכנסות שהיה מבטל את הטבת המס שלהם, העסק נאלץ להרוויח פחות. "הרווחנו יותר כסף מסגירת העסק לשלושה שבועות מאשר אם היינו נשארים פתוחים", הוא מודה.

לצד הקשיים התפעוליים, ישנו אתגר שיווקי עמוק: הדור הצעיר (בני 18-35) מצביע ברגליים ובוחר באלטרנטיבות כמו פיצה, סושי או עוף מטוגן, בזמן שמגמות הבריאות דוחקות החוצה מאכלים בשמן עמוק.

קיראן סאדלו, למשל, בחר לשנות כיוון לחלוטין, פתח באותו מיקום מעדניית כריכי פרימיום (Between Bread) והצליח להגדיל משמעותית את מחזור המכירות שלו ולמשוך קהל צעיר ורלוונטי.

למרות התחזיות הקודרות, יש מי שמוכיח שהמוסד הבריטי (ששורשיו בכלל ביהודים יוצאי ספרד ופורטוגל שהביאו את שיטת הטיגון לממלכה במאה ה-17) רחוק מלמות. דור חדש של יזמים לוקח את הפיש אנד צ'יפס המסורתי ועושה לו שדרוג פרימיום.

האחים אמאן וגאווין דהסי, למשל, הפכו מבנה שירותים ציבוריים נטוש ליד יורק לדוכן מצליח בשם "The Scrap Box", שזכה השנה בפרס הדוכן הטוב ביותר בבריטניה.

הסוד שלהם טמון בהפיכת המוצר למסעדנות עילית לכל דבר: שימוש בדגים מאיסלנד בעלי תו תקן סביבתי (MSC), טיגון בשומן בקר טהור מאירלנד, והכנת הבלילה במקום לאורך כל המשמרת כדי להבטיח פריכות מקסימלית. ההצלחה שלהם מתורגמת כעת למהלכי התרחבות יוצאי דופן, כולל חנויות פופ-אפ ביפן ותכנון לפתיחת סניפים בלונדון.

עוד ב-

גוגל וסמסונג בעסקת ענק: האם כור גרעיני ימנע את קריסת ה-AI?

לכתבה המלאה

התעשייה אולי מתכווצת, אבל היא מתייעלת. המודל הישן של מאכל פועלים זול מפנה את מקומו לחוויה קולינרית מוקפדת יותר, שמוכנה לגבות מחיר גבוה יותר על איכות גבוהה. "החנויות הטובות יותר ישרדו וישגשגו", מסכם אמאן דהסי. "המאכל הזה לעולם לא ייכחד".