התעשייה האווירית הישראלית נמצאת לקראת אחת העסקאות הביטחוניות הגדולות שנרקמו בשנים האחרונות בין ישראל להודו. לפי דיווחים בתקשורת ההודית ובאתרי ביטחון בינלאומיים, חיל האוויר ההודי צפוי להתקדם לחתימת הסכם עם החברה הישראלית בהיקף של כ-905.7 מיליון דולר, שבמסגרתו יוסבו 6 מטוסי נוסעים מדגם בואינג 767 למטוסי תדלוק אוויריים.

העסקה נמצאת על הפרק כבר יותר משנה, וכעת נראה כי היא מתקרבת לשלב ההכרעה. התעשייה האווירית נותרה המועמדת היחידה שהצעתה אושרה במכרז שפרסמה הודו, ובו התמודדו גם חברות מרוסיה ומאירופה. ההחלטה לקדם את ההצעה הישראלית התקבלה לאחר בחינת החלופות השונות, וכעת מתנהלים מגעים לקראת חתימה על ההסכם.

במסגרת הפרויקט צפויה התעשייה האווירית לבצע את הסבתם של 6 מטוסי בואינג 767 מתצורת נוסעים למטוסי תדלוק. אחד התנאים המרכזיים שהציבה הודו הוא שלפחות 30% מעבודות ההסבה יבוצעו בתחומה, באמצעות חברות מקומיות. התעשייה האווירית הסכימה לדרישה, ובפרסומים קודמים הוזכרה חברת HAL ההודית כשותפה הצפויה בפרויקט.

הבחירה בהצעה הישראלית מגיעה על רקע הצורך של הודו לשדרג את יכולות התדלוק האווירי של חיל האוויר שלה. כיום מחזיקה המדינה ב-6 מטוסי תדלוק מדגם איליושין 78-II מתוצרת רוסיה, שלפי הדיווחים אינם מספקים עוד את צורכי חיל האוויר, הן מבחינת היכולות והן מבחינת היקף הצי. בשנים האחרונות ניסתה הודו לקדם רכישה של מטוסי תדלוק חדשים, אך התהליך נתקל בקשיים טכניים ובעלויות גבוהות. בינתיים, המדינה נאלצה להסתייע גם בחכירת מטוסי תדלוק כפתרון ביניים.

אחת הסיבות המרכזיות להעדפת ההצעה הישראלית היא ההיבט הכלכלי. מול האפשרות להסב מטוסים קיימים, הציעה חברת איירבוס הצרפתית מטוסי תדלוק חדשים מדגם A330 MRTT. לפי הדיווחים, החלופה של התעשייה האווירית זולה ביותר מ-20% בעלויות הרכש וההפעלה, והיא גם צפויה לאפשר אספקה מהירה יותר. בנוסף, הודו דרשה כי המטוסים שייבחרו יהיו חדשים יחסית, בני פחות מ-10 שנים, כך שיוכלו לשמש לא רק לתדלוק אלא גם למשימות תובלה בעת הצורך.

למטוסי הבואינג 767 המוסבים צפויות להיות יכולות משופרות ביחס למטוסים הרוסיים שבהם משתמש חיל האוויר ההודי כיום. טווח הפעולה של הבואינג עומד על כ-12 אלף קילומטרים, לעומת כ-7,200 קילומטרים באיליושין. נוסף על כך, יכולת העברת הדלק שלו מגיעה לכ-4,000 ליטר בדקה, כפול מהקצב של המטוס הרוסי, העומד על כ-2,000 ליטר בדקה.

גם מבחינת כוח האדם הנדרש להפעלת המטוסים קיים הבדל משמעותי. בעוד שבאיליושין נדרש צוות של 6 אנשי צוות, בבואינג 767 ניתן להסתפק ב-2 טייסים ובמפעיל תדלוק. עם זאת, כושר הנשיאה של המטוס הרוסי גבוה יותר ועומד על כ-100 טונות, לעומת כ-67.1 טונות בבואינג. אורכו של ה-767 מגיע ל-61 מטרים, בעוד שהאיליושין באורך של כ-47 מטרים.

מעבר להיבטים הטכניים והכלכליים, העסקה משתלבת בפעילות ההולכת ומתרחבת של התעשייה האווירית בשוק ההודי. במרץ 2024 הקימה החברה חברת-בת מקומית בשם Aerospace Services India, או ASI, במסגרת שיתוף הפעולה עם DRDO, גוף המחקר והפיתוח הביטחוני של ממשלת הודו. החברה מעסיקה 50 עובדים, כאשר 97% מהם אזרחים הודים, ומפעילה משרדים בניו דלהי לצד סניפים נוספים ברחבי המדינה.

ASI מעורבת גם בפעילות הקשורה למערכת ההגנה האווירית MRSAM, שפותחה בשיתוף פעולה בין התעשייה האווירית ל-DRDO. המערכת נמצאת בשימוש הצבא ההודי, חיל האוויר וחיל הים, וכוללת מכ"ם מתקדם, מערכת פיקוד ושליטה, משגרים ניידים ומיירטים. שיתוף הפעולה הזה הוא חלק מהשתלבות החברה הישראלית בתעשייה הביטחונית המקומית, בהתאם למדיניות Make in India שמוביל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי.

לפי הפרסומים בהודו, אחד המרכיבים הנוספים בהסכם המתגבש הוא העברת ידע טכני שיאפשר לצד ההודי לתחזק את המטוסים באופן עצמאי. אם העסקה תאושר ותיחתם, אספקת המטוסים צפויה להתבצע בין השנים 2028 ל-2030. המטוסים יוכלו לשמש את חיל האוויר ההודי למשימות תדלוק, תובלה ופעילות אווירית בטווחים ארוכים.

עוד ב-

טיסה היסטורית יצאה מנתב"ג: "המטוס הראשון והיחיד מסוגו בעולם"

לכתבה המלאה

הצורך ביכולות מסוג זה נובע, בין היתר, מממדיה של הודו ומהאתגרים הביטחוניים שבפניהם היא ניצבת. המרחק בין גבולה הצפוני של המדינה לחופה הדרומי עולה על 3,000 קילומטרים, ואורך קו החוף שלה מגיע לכ-7,000 קילומטרים. לצד זאת, הודו מתמודדת עם מתיחות ביטחונית מול פקיסטן וסין, ולכן יכולת התדלוק האווירי נחשבת למרכיב משמעותי ביכולת הפעולה של חיל האוויר שלה.