את הסיפור הזה נתחיל מהסוף: איירפורט סיטי, מהחברות הטובות בבורסה הנפיקו אתמול שתי סדרות אג"ח בשיטה של "טווח מחירים", שיטה שמדלגת על השלב המוסדי, כלומר החברה פונה ישירות לציבור ומדלגת על השלב המוסדיים. אלה בתורם אם רוצים להזמין סחורה בהנפקה חייבים לעשות את זה יחד עם הציבור וכך למעשה מפסידים את הנחת ההתחייבות המוקדמת.

החברה רצתה להנפיק שתי סדרות אג"ח האחת ארוכה והשניה קצרה. שתי ההנפקות היו בטווח של 0 עד 250 מיליון שקל, קרי 500 מיליון שקל. אולם בסך הכל הגיעו ביקושים להנפקה של 200 עד 225 מיליון שקל, סכום שמעורר תמיהה בשל עוצמת החברה והאטרקטיביות שלה.

הניסיונות לברר מדוע הגיעו ביקושים נמוכים להנפקה למרות האטרקטיביות שלה ולמרות העובדה שקיים היום מחסור בסחורה העלו את העובדות הבאות: המשקיעים המוסדיים זעמו על החברה שלא פעלה בדרך המקובלת של ניהול שלב מוסדי שנותן להם עדיפות במחירים וזאת בתמורה להתחייבות לרכוש סחורה במחיר טוב (טוב עבור המוסדיים).

איירפורט סיטי נחשבת לחברה שאינה משלמת ריביות גבוהות מידי ולכן להנחת ההתחייבות המוקדמת יש משקל מכריע ברצון של המוסדיים לרכוש סחורה. 

המוסדיים חוששים מפני אופנה שמתחילה בשוק ההון והיא של חברות שמדלגות על השלב המוסדי ועוברות ישר לציבור מה שנותן להן יתרון על פני המשקיעים אבל "שורף" אותם עם המוסדיים. 

נסביר לרגע את המנגנון של הנפקה ב"טווח מחירים" שמדלגת על השלב המוסדי: באופן עקרוני הנפקה שכן עוברת שלב מוסדי, החברה צריכה להתפשר על המחירים ובתמורה היא מוכרת כמעט את כל הסחורה שהיא רוצה. בהנפקה שמדלגת עליהם בשיטה של איירפורט סיטי, השליטה על המחיר עוברת לחברה ולמעשה היא יכולה לעצור את המכירה כמעט בכל שלב אם המחיר לא נוח לה.

הסיכון לחברה בשיטה הזו שהיא לא מוכרת את כל הסחורה ואז היא צריכה לחזור למוסדיים שינקמו בה ויורידו את המחיר. הסיכון למוסדיים שהציבור ירכוש לבד סחורה וישאיר אותם מחוץ להנפקה והם יאלצו לקנות סחורה במחירים עוד יותר גבוהים בשוק החופשי.

גורמים בכירים בשוק החיתום שהיו מעורבים בהנפקות האחרונות של איירופורט סיטי אמרו היום כי בטענות המוסדיים יש מידה של צדק אבל בעיקרון אין צפי שהאופנה של הנפקות "טווח מחירים" שמדלגת עליהם תהפוך לסטנדרט בשוק הזה אלא תישאר בשוליים של ההנפקות ולכן אין מקום לחשש שלהם שהם יידחקו מהמשחק שבו כל שבריר אחוז בתשואה עושה את ההבדל בתשואות למשקיעים.