לשמוע את בנימין נתניהו נואם את "נאום ההשהייה" היה ניסיון שלו להפוך ל״עוף החול״ שאריות מהיכולות הרטוריות שלו - שהקסימו בעבר וחילצו אותו מכל משבר. אבל הפעם נראה שהקסם פג, או לפחות דהה. נתניהו לא נסוג מהכוונה לחוקק את חוקי המהפכה המשפטית אלא הוא מבקש פסק זמן לייצר מצב (או אולי מצג) של מו"מ שסופו ידוע עוד בתחילתו. נתניהו חזר ואמר שהוא עומד על השינויים שתכליתם - החלשת הדמוקרטיה לפחות ובמקרה קיצון הפיכתה של ישראל למדינה בה יש שלטון יחיד שלא ניתן לערער עליו.

נראה שבמו"מ שנוהל בינו לבין אסופת הקיצוניים המשיחיים שמסביבו הסכימו על הקמת המיליציה הפרטית של איתמר בן גביר. ונראה שגם להכפיף את המנהל האזרחי לסמוטריץ' כבר לא תהיה בעיה - גלנט לא ימשיך להתנגד לדבר הזה כי פשוט הוא יפוטר (הוא כבר פוטר אבל מכתב הפיטורים טרם נשלח).
 

עוד ב-

בסיטי של ת"א תוהים איך קרסה האסטרטגיה הישראלית

לכתבה המלאה

נתניהו, אשף תקשורת, אם ללמוד מהעבר, יגייס את כל הספינולוגים האפשריים כדי לבסס את דף המסרים החדש. הוא, כן רק הוא, זה שימנע את קריעת הילד ממשפט שלמה לגזרים .לא הוא זה ושותפיו יצרו את המפלצת הזו רק כדי לעכב אותה ולהחזיר אותה מהדלת האחורית. "נסיגה טקטית" קוראים לזה האסטרטגים ונראה, לפחות לפי הנאום, שלשם מכוון נתניהו.

מה שהביא את נתניהו בשלב זה להשהות את חוקי המהפכה המשפטית היה לכאורה, רק לכאורה, פרץ ההפגנות הספונטני אחרי פיטורי (נזכיר שוב - מכתב לא נשלח) שר הביטחון יואב גלנט. הוא נבהל מכינוס של ההסתדרות עם ראשי הכלכלה הישראלית בפרץ אחדות של מעסיקים אולטרא-קפיטליסטים עם ארגוני עובדים אולטרא-סוציאליים.

נתניהו מבין היטב שחיבור בין מגזרים שהם שני קטבים שונים, יחד עם תמיכה הולכת וגדלה של "הרחוב" לא תהיה טובה עבורו ונתניהו יודע היטב שהוא זה שהדליק את השריפה הזו ועכשיו הוא מצייר את עצמו כמי שבא להציל את העיירה. נתניהו יודע שכולם יודעים את זה.

נתניהו מבין היטב, שהרחוב בוער והוא מחפש מנהיג/מנהיגים ואלה שבנמצא כבר נכוו ממנו (זוכרים את הרוטציה של גנץ?) ולכן בסבירות נמוכה הרי שיצא משהו ״נורמלי״ מהמו"מ איתם. אבל נתניהו מבין היטב, לולא עצירה כאן ועכשיו, השריפה הזו, שהוצתה על ידו ועל ידי סביבתו, הייתה יוצאת מכלל שליטה.

אנחנו עוד לא בסופו של תהליך ויכול להיות שמהמו"מ הזה יצא משהו טוב, אבל לאור הפרסונות המעורבות בתהליך הזה ובהינתן זהות מצית הגפרור הזה שהצית את השריפה הזו - האופטימיות, ככל שקיימת, זהירה וזעירה.

מה כן יכול להוות שביב של אופטימיות? חזרתו של המרכז לחיים. מזה שנים רבות נעלם המרכז הישראלי, הוא היה שקוע בצבא, בעבודה, בקניית דירה, במשכנתא ובניהול חייו השוטפים והיצרניים. והנה הוא קם, ואומר עד כאן! 

המרכז הישראלי קם על רגליו האחוריות, הזיז עצמו ויצא לכבישים, לכיכרות וכן הלאה. המרכז הזה מחפש היום הנהגה פוליטית ונראה שהיא מתגבשת לנגד עיננו. הנהגה שתגבש את המרכז הזה ותציב אלטרנטיבה לימין-חרדים-חרד"לים וכן הלאה. ואלה החדשות הטובות בכל מה שקרה כאן בתקופה האחרונה כשהיום היה קליימקס - ראשון בסדרה שעוד כנראה תבוא לנו.