ישראל היא אחת המדינות המערביות הבודדות שאין בה חינוך פיננסי חובה בבתי הספר. עובדה זו תמוהה במיוחד הן על רקע יוקר המחיה והקשיים הכלכליים הכבדים המונחים בפתחן של רוב משפחות ישראל והן על רקע ההיקף העצום של מספר שעות הלימוד בישראל.

כפי שכתבתי לא פעם בעבר, בישראל תלמיד ממוצע לומד כאלפיים שעות לימוד במצטבר לאורך לימודיו במערכת החינוך יותר מתלמיד באיחוד האירופי. אולם, שעות לימוד אלה יורדות לטמיון עקב מספר הילדים הגבוה בכיתה.

בעוד שבאיחוד האירופי הסטנדרט הוא 18 ילדים בכיתה לכל היותר, הרי שבישראל, במרבית החינוך הממלכתי החילוני, מונות הכיתות 35 ילדים ומעלה. מורי ומורות ישראל מוציאים את נשמתם על השכלת ילדינו בתנאים בלתי אפשריים ששוחקים אותם, את ילדינו ואותנו ההורים.

מכל מקום, אם מתכנני מערכת החינוך מצאו דרך לממן עוד אלפיים שעות לימוד מעבר לאיחוד האירופי אז כיצד לא מצאו מקום להקצות את מקצתן לטובת חינוך פיננסי? בעוד שבאירופה עם אלפיים שעות לימוד פחות מישראל מצאו גם מצאו? האם ממשלות ישראל לא היו מעוניינות שילדינו  יגדלו ויבינו מה הן מעוללות להם  וכיצד הן מפקירות את האזרחים לשלל מונופולים, יבואנים בלעדיים ובנקים?

סוגיית החינוך הפיננסי בבתי הספר היא כה חשובה בעיני עד שבפגישתי היחידה עם רה"מ בנימין נתניהו בשנים האחרונות, ממש ערב המלחמה ולבקשתו, העליתי סוגיה זו. בפגישה זו, שעסקה ביוקר המחיה ובמחירי הדיור, חזרתי וביקשתי כי רה"מ יורה לשלב לימודי חינוך פיננסי כבר בבתי הספר היסודיים.

חשיבות הלימוד כבר בבתי ספר יסודיים היא רבה מאוד ולמעשה קריטית. לימוד האוריינות הפיננסית תהיה כמעט חסרת טעם אם תחל בבתי הספר התיכוניים בלבד. חשוב לציין, כי אוריינות פיננסית לעצמה כידע לימודי היא כמעט חסרת השפעה על ההתנהגות של תלמידים בוגרים וכמובן גם על מבוגרים. לא הידע הוא החשוב כמו הקניית מאפייני ההתנהגות הפיננסית.

בפרט, ההבנה כי הוצאה היא לעולם על חשבון הוצאה אחרת. היינו, כאשר אדם מוציא כסף על קניה אחת הוא מוותר על האפשרות לקניה אחרת. מגבלת התקציב אינה ידע תיאורטי אלא התנהגות מעשית שיש ללמוד על בשרך. זאת ועוד, האפשרות לדחיית הוצאה כדי לחסוך, לצבור ריבית וכך להחליף קניה מצומצמת היום בקניה גדולה יותר בהמשך אף היא חייבת לעבור דרך ההתנהגות והניסיון המעשי לפני שדרכי התנהגות אחרים מתקבעים. זו הסיבה מדוע לימודי האוריינות הפיננסית חייבים להיות מעשיים, חווייתיים ומשלבים את ההורים (למשל באמצעות הקניית תקציב קטן לפנאי שינוהל על ידי הילדים).

לבקשתו של מר נתניהו העליתי את הצעותיי המפורטות בכתב והדגשתי כי חיוני שלימודים אלה יחלו בבתי ספר יסודיים עם חיזוק נוסף בבתי הספר התיכוניים (לצד המלצותיי האחרות לטיפול ביוקר המחיה).

המסמך הועבר לידיו. חלפו שנתיים וחצי ולא מיותר לציין שמאומה מהמלצותיי לא יושם עד עצם היום הזה. עם זאת, לתדהמתי נתבשרנו לפני כשבועיים כי הממשלה מאמצת המלצה אחת מהמסמך והיא מתכננת להכניס את החינוך הפיננסי כמקצוע חובה בבתי הספר החל מהשנה הבאה.

שמחתי מאוד עד שהתברר לי כי ההחלטה היא לשלב את החינוך הפיננסי רק בבתי הספר התיכוניים. לא הצלחתי להבין, מה הניע את הממשלה, עד שהיא כבר מחליטה על יוזמה חיובית, לממש אותה באופן עקום ולא יעיל? לנתניהו וממשלתו הפתרונים.       

עוד ב-

המלחמה עם איראן: כלי חשוב במשחק השחמט האמריקאי עם סין | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.