בצל האזעקות והטילים, ובהוראת השר בן גביר, שוקדת בשבועות האחרונים משטרת ישראל על הקמת מדור חקירות חדש, מדור שלא ניתן לכנות אותו לדעתי אלא 'מדור הסתות'.

מטרתו של המהלך, לכאורה, הוא להפקיע את הטיפול בעבירות הקשורות לחופש הביטוי מאגף החקירות, הנחשב מקצועי וענייני, למדור חדש בראשות סגן ניצב אודי רונן, שנתפס על פי הדיווחים כמקורבו של בן גביר שהיה מעורב, לכאורה, אישית במינויו. עוד בטרם החל המדור לפעול, חשף עיתונאי התאגיד רועי ינובסקי התכתבויות פנימיות ששלח סגן ניצב רונן, בו הוא מפציר בחוקרים: ״תעבירו לי יעדים ושמות מעניינים.. מה איכפת לכם, אולי נמצא דרך מעניינת להפיל אותו...לכולם צריך להגיע בכל הכלים... כל כלב ביג׳י יומו״.

אכיפת עבירות הקשורות להסתה ולמגבלות חופש הביטוי היא אחת הסוגיות הרגישות והחשיבות במשטר דמוקרטי, על אחת כמה וכמה בשנת בחירות. בן גביר מנסה, לדעתי, באמצעות המשטרה לצנזר ביקורת, להרתיע ולהפחיד מאזרחים ופעילים חברתיים להשמיע קול, להפגין ולמחות. אותו בן גביר, שבמשך שנים הייתה תלויה אצלו בסלון תמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין, רוצה עתה, לכאורה, לאור הפעולות האחרונות, לשלוט בגבולות השיח הציבורי ולהורות למשטרה להחליט מה מותר ומה אסור.

נכון, בתי המשפט הם שיפסקו לבסוף אם יש חשד סביר לקיומה של עבירה, אך למשטרה יש את היכולת לבצע מעצר, לתעד את העצור באופן משפיל כשהוא אזוק ומכוסה בעיניו, לחפש על גופו בעירום, להשפיל, להשאירו במעצר לילה, ולבקש עיכוב ביצוע גם כשברור שאין עבירת הסתה במעשיו.

עוד בטרם החלה היחידה החדשה לפעול, היא כבר השיגה חלק ממטרותיה, אפשר לשער כי רבים חוששים כבר עתה להביע עמדות לגיטימיות, נגד הממשלה, מחשש ״להסתבך״.

על אחת כמה וכמה כשמדובר בערבים אזרחי המדינה. משיחות שערכתי עם עשרות מהם בשנה האחרונה, נודע לי כי רבים הספיקו להביע עמדות לגיטימיות ברשתות החברתיות מחשש להיעצר ולאבד את מקום עבודתם. מעצרי הראווה שבצעה המשטרה בשנים האחרונות של אזרחים ערבים בגלל פוסטים ברשת, עשו את שלהם.

כעת מתכנן בן גביר להשתיק גם את הציבור היהודי.

בדברי ההסבר למהלך, טען דובר המשטרה כי אנו חיים בתקופה שבה נרשם שיא בהתבטאויות מסיתות נגד חיילים או שוטרים, אך במבחן המעשה, המקום היחיד בתוך מדינת ישראל שבה הותקפו חיילים על ידי אזרחים ישראלים, התרחש דווקא בבני ברק, במחאה על הגיוס לצה״ל. קשה להאמין שהקמת "אגף ההסתות" נועד לטפל דווקא בקריאות מתוך הציבור החרדי, או באזרחים הקוראים לשריפת כפרים או מוות לערבים, אותם לא נראה אזוקים בניידות.

חופש הביטוי איננו מוחלט, דמוקרטיה צריכה להתגונן מעבירות של הסתה לאלימות, אך החוק קובע כי לא מספיק רק לומר את הדברים, ועל מנת לעבור עבירה חייב להתקיים התנאי על פיו ״תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן הוא פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור״. כלומר, הרף הפלילי מחייב גם היתכנות ממשית לביצוע מעשה. במעצרי השווא המשטרה עצמה מפירה את החוק ופועלת נגד התבטאויות לגיטימיות שבוודאי שאין בהן היתכנות ממשית לביצוע מעשה אלימות. 

דווקא מעבירת הגזענות הכוללת ״רדיפה, השפלה, ביזוי, גילויי איבה, עוינות או אלימות.. והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי- אתני – דינה מאסר שנתיים״, מתעלמת המשטרה, לכאורה, באופן מופגן ולא מבצעת אכיפה, גם – להערכתי, מרביתם המוחלט של נערי הגבעות זוכים לחסינות, וזאת לדעתי בהתאם לאידיאולוגיה הכהניסטית עליה גדל הר בן גביר.

עוד ב-

התקשורת הישראלית מתמסרת: כך היא מסתירה את המציאות מהציבור

לכתבה המלאה

מול משטרת המחשבות המנסה להלך אימים על מתנגדי הממשלה, עומדת איתנה היועצת המשפטית לממשלה הדורשת את ביטול המדור החדש, והשארת התיקים הרגישים בידיה של מחלקת החקירות. לדאבוני חסידי הדמוקרטיה, במקום להגן על עצמאות המשטרה ועל חופש האזרח, בחר המפכ״ל ליישר קו עם בן גביר ולהתעלם מחוות דעתה. בין אזעקות לטילים, מתרחש מאבק על זכות הציבור לומר את דברו, מבלי לחשוש שייעצר בשרירות לב ומשיקולים זרים. במאבק הזה, ניצחון היועמש״ית הוא ניצחון חופש הביטוי.