עו"ד יהודה שפר בטור מיוחד ל-ice בנוגע למאבק על הרפורמה המשפטית - לאן פניו מועדות? האם מדינת ישראל תישאר תמשיך להישאר יהודית-דמוקרטית? וגם: על "החוקה הרזה" שצריכה להיות מגובשת, והשינויים שבכל זאת צריכים להתרחש במערכת המשפט
יריב לוין, שמחה רוטמן, יהודה שפר (צילום פלאש 90/ יונתן זינדל, הדס פרוש, חיים גולדברג, shutterstock)
לפני שנה פרץ לחיינו יריב לוין עם הרפורמה המשטרית, שכללה, בשלב ראשון לדבריו, פוליטיזציה של מינוי השופטים, פסקת התגברות, שנמוך מעמד היועצים המשפטיים, וביטול עילת הסבירות. בשבוע שעבר, לאחר שנה של מחאות חסרות תקדים, בהן השתתפו במצטבר למעלה משני מיליון איש, נפחה הרפורמה סופית את נשמתה, בשני פסקי דין מנומקים ומרשימים של בית המשפט העליון.
כל אדם שהשתתף במחאת קפלן שואל את עצמו כיום האם תם המאבק? האם הובטח עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמקורטית המבוססת על ערכי מגילת העצמאות? התשובה לכך היא כמובן שלילית. יוזמי הרפורמה טוענים כי למדו את הלקח, וכי שינויים חוקתיים יש לעשות מעתה רק בהסכמה רחבה, ולא ברוב קואליציוני מזדמן, אך שנה זו לימדה אותנו עד כמה שברירית הדמוקרטיה שלנו, ועד כמה נעדרת היא הסדרים יציבים המקבעים את מאזן הכוחות שבין הרשות המבצעת המחוקקת והשופטת.
מה שנדרש, מיד עם סיום הלחימה, הוא לגבש במהירות נוסח של "חוקה רזה", שתכלול, לכל הפחות, נוסח של חוק יסוד חקיקה שיקבע למשל כיצד מחוקקים ומשנים חוק יסוד, באיזה רוב רשאי בית המשפט לבטל חוק רגיל או חוק יסוד, פסקת התגברות שתאפשר לכנסת ברוב מיוחס להתגבר על פסיקה המבטלת חוק לתקופת כהונתה של הכנסת וכד'.
בנוסף על ה"חוקה הרזה" לקבוע את דרכי המינוי של שופטים ושל נשיא בית המשפט העליון בפרט, ולשריינם ברוב מיוחס גם כן, מפני רוחות שעה חולפות ונסיונות עתידיים להגביר את המעורבות הפוליטית במינוי וקידום שופטים. רצוי גם לקבוע מגבלות על גודל הממשלה, והפסקת ההסדרים ה"נורווגים" המכניסים לכנסת חברי כנסת "על תנאי" שניתן לפטרם בכל רגע, והמחלישים את יכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה.
ישנם כיום טיוטות ונוסחים שונים הזוכים להסכמה של 80 חברי כנסת מסיעות המרכז, וניתן, תוך פשרות הדדיות להגיע להסכמה רחבה בכנסת על הנושאים המרכזיים השנויים במחלוקת. מובן שהקיצוניים משני הצדדים לא יהיו מרוצים, אך רוב גדול בעם ובכנסת, מעונין בהסדרה ,תוך פשרה, של נושאים חוקתיים אלה.
המנעות מלעשות כן בכנסת הנוכחית, ודחייה של הטיפול בנושא, תהווה החמצה של שעת כושר נדירה בה הציבור מתענין ובקיא בנושא. עם מתן פסקי הדין בשבוע שעבר נתגלתה בפנינו אמת נוספת והיא שבית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי, ולאחר פרישת הנשיאה חיות והשופטת ברון, הוא בעל רוב ברור הנוטה לשמרנות. יש לקוות שעובדה זו תקל על הנציגים בכנסת התומכים בשמרנות משפטית לתמוך בהסדרה המוצעת, תוך ידיעה שמי שיפרש את ההסדרים הללו הם שופטים שמרנים.
מאז האסון ב 7 לאוקטובר החלו מתגבשות מחאות חדשות, הן מחאה פוליטית הקוראת להפלת נתניהו וממשלתו, והן מחאה למען החזרת החטופים. מחאות אלה, המבטאות זעקה אמיתית של חלקים גדולים בציבור, הן מחאות חשובות אך אינן המשכה של מחאת קפלן, ותהא זו טעות גדולה להציגן כך.
מחאת קפלן היתה חריגה בהיקפה וכללה חוגים רחבים מאוד בציבור, מכל קצוות הקשת הפוליטית. את האנרגיות הטובות של מחאת קפלן, חוצת המפלגות והגושים, יש לנתב מיד עם סיום הלחימה לדרישה לחקיקת "חוקה רזה" בהסכמה רחבה כבר בכנסת הנוכחית. רק כך יובטחו פירותיו של המאבק הציבורי הדמוקרטי הגדול בתולדות המדינה.
מאידך, ניתוב אנרגיות קפלן לנושאים אחרים, חשובים ככל שיהיו, תהא בבחינת החמצה ובכיה לדורות.טוב יעשו חברי הכנסת אם ינצלו את אוירת האחדות בעם ויחלו כבר עתה לגבש הצעות פשרה בנושאים החוקתיים המרכזיים. ולמי שיטען כי אין זו ראוי לעסוק בכך בשעת מלחמה יש להשיב כי אין דבר שישמח יותר את לוחמי צה"ל מאחדות אמיתית שתמצא את ביטויה בחקיקה ברוב גדול חוצה מפלגות וגושים, שישים בצד את המחלוקות החוקתיות בנוגע לכללי המשחק הדמוקרטים לעשרות השנים הקרובות, ויאפשר למדינת ישראל להתמודד ביעילות עם האתגרים הבטחוניים והכלכליים העצומים הניצבים בפניה.
