כבר תקופה שכולנו נתונים תחת מתקפת ברקים, כל השבוע האחרון עסקו הכותרות ברכבו של אהרון ברק שנחסם, על אהוד ברק שביקש להעיד נגד החוסם, ועל תגובת הימין כי זו תופעת בומרנג ולראיה התיעוד של אחד, עו"ד ברק כהן, שהתנכל בעבר בצורה דומה לאנשי ימין.

שבת מתקרבת ונדמה שאפשר לקחת סוף סוף הפסקה מסופת הברקים ומהחסימות ההדדיות שאף אחד מאיתנו לא אוהב, אבל שוב אנחנו נתקלים בברק, הפעם ברק בן אבינועם, בעלה של דבורה הנביאה עליו נקרא בהפטרה, וגם שם מסתבר, ישנה חסימהץ

הימים ימי תקופת השופטים, הכנענים ובראשם סיסרא שר צבאו של יבין מלך חצור ממררים את חיי בני ישראל. דבורה מזעיקה את ברק ומורה לו להילחם באויב, אבל ברק מסרב ללכת וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ.

דבורה משיבה וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ, כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא דבורה מבהירה לו כי המחיר לבקשתו הוא שניצחון האויב לא יהיה על שמו, וזו אכן הסיבה שלאחר תבוסת סיסרא אנו קוראים את 'שירת דבורה' למרות שבשדה הקרב היה זה ברק, הלוחם המעוטר ביותר של זמנו, שהיכה את האויב.

התנ"ך איננו ספר היסטוריה אלא תורה, מלשון הוראה לחיינו, ומפרשי התורה לומדים מכאן כלל חשוב: ניצחון נזקף לזכות מי שהאמין בו מלכתחילה. זו הסיבה שלאחר נס קריעת ים סוף משה רבינו שר לבדו כנאמר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה בעוד מרים הנביאה שרה יחד עם נשות ישראל וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, שִׁירוּ לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

משה שר לבדו כי הגברים במצרים היו כולם ספקניים לגבי גאולת בני ישראל, רק אמונתו של משה עמדה להם בעת קריעת ים סוף ולכן גם שירת הניצחון היתה שלו, אך נשות ישראל האמינו בכל ליבן בגאולה שתבוא, גם כששעבוד מצרים היה בשיאו, לכן הן שרו יחד עם מרים בחדוות ניצחון שהיה רשום על שמן, כך מסביר רבי יהונתן אייבישיץ.

עוד ב-

מרדכי דוד חוסם את אהרן ברק: "דיקטטור! חמינאי של דורנו"

לכתבה המלאה

וזהו הלקח. הרבה זכויות יש לכל מיני בׇּרָקִים שמסתובבים בינינו, אבל בלי אמונה בצדקת הדרך ובגאולת עם ישראל אי אפשר להתקדם, הדרך תמיד תשאר חסומה