יהודים רבים אחוזי חלחלה פנו אלי לאחר ששמעו דרשות בנושא ראש השנה שחל בשבת ושאלו לדעתי. האינסטינקט הראשוני של היה להרגיע אותם, אבל אז שאלתי עצמי אולי אני טועה? אם יהודי אחד ישמור שבת טוב יותר בגלל שהעצמתי אצלו את תחושת הפחד, האם זה לא שווה את זה? בעצם, האם כל מטרת מצוות תקיעת השופר, ביום הדין, איננה להחריד את הלב? הנה ההוכחה שהפחדה היא גישה יהודית למהדרין, אז מי אני שאשחק אותה נייס גיא ואוריד את מפלס החששות במקום ללבות אותן?

כדי להשיב לעצמי, המשכתי לחשוב, מה היה קורה לו השתמשו ברעיון הזה מערכות נוספות כמו למשל מערכת הביטחון, דובר צה״ל היה מוציא הודעה פעם בשבוע: ״וויי ויי כמה פיגועים מתוכננים, אין לכם מושג, אל תצאו מהבית אם אין צורך, ואם יצאתם לרוץ מהר אל היעד, עם הראש בין הידיים״. במצב כזה הטרור היה מובטל, לא כי היינו מאוד יעילים, אלא כי ממילא לא היו לנו חיים.

בדיוק כפי שהצלחת כוחות הביטחון היא לאפשר לנו לחיות חיים נורמליים גם תחת שלל איומים, השופר ויום הדין אלו לא אמצעים שנועדו להפחיד אותנו, הם פתרונות כנגד כל מה שמאיים עלינו.

העובדה שאלוקים בכבודו ובעצמו עוסק בכובד ראש (השנה) בשאלת חיי כל אחד ואחת בשנה הקרובה אמורה לעורר בנו תחושת אחריות עמוקה, דיוק, זַכּוּת הנפש והמחשבה, והבנה עד כמה החיים שלנו יקרים, אבל אם זה גומר לנו את החיים, זה מְיַתֵּר את כל העניין.

ואם כל כך חשוב לנו שעוד יהודי ישמור שבת הפתרון הוא לקחת אחריות ולעזור לעוד יהודי לעשות זאת, אם חשוב למישהו שעוד נשמה תזכה לשמוע תקיעת שופר בחג שני, חבל על הדיבורים, פשוט לצאת לרחוב חמוש בשופר ולוודא שזה קורה, להפחיד זו לא שיטת עבודה, זו בעיקר התחמקות מאחריות.

עוד ב-

המסר המטלטל של פרשת השבוע | טור שבת

לכתבה המלאה

אף פעם לא הבנתי איך בדיוק תקיעת השופר מבלבלת את השטן, הוא כל כך תמים השטן הזה? השנה הבנתי. רק לקחו לנו את השופר ותראו איך השטן הצליח לבלבל אותנו. אל תתנו לו את התענוג, כנסו לחג ברצינות אך חדורים שמחה פנימית עמוקה על הזכות לחיות בחיקו של מי שהחיים שלנו כל כך יקרים לו, בדיוק כפי שנאמר הערב בלב רוטט: ״זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך! אלוקים חיים״