משפט

ביטוח לאומי דחה את תשלום הקצבאות: זו ההחלטה שהתקבלה

מבוטח שנפגע בקרסולו ערער על 10% הנכות שנקבעו לו על ידי ביטוח לאומי, וטען כי רופא הוועדה היה נגוע בניגוד עניינים בגלל תביעת דיבה. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את הערעור וקבע: אי אפשר לפסול רופאים מראש

מערכת ice | 25/3/2026 14:58 1

ביטוח לאומי (צילום פלאש 90/ נתי שוחט, vecteezy)

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בראשות השופט טל גולן, דחה לאחרונה ערעור של מבוטח נגד המוסד לביטוח לאומי. המערער, יליד 1969, נפל במדרגות ביולי 2023 וסבל מחבלה בקרסול ימין, אירוע שהוכר כתאונת עבודה. לאחר שנקבעו לו נכויות זמניות, נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.4.2024.

המבוטח הגיש ערר על ההחלטה לוועדה רפואית לעררים. הוועדה התכנסה לדון בעניינו ובמרץ 2025 ודחתה את הערר לאחר שקבעה כי ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקות הדימות אינם מצביעים על נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה בדרג ראשון.

בעקבות הדחייה, המבוטח הגיש ערעור לבית הדין, ובו טען כי הוועדה התעלמה מפגיעה תפקודית ניכרת ומקרע ברצועות. בנוסף, הועלתה טענה חריגה: המערער טען כי 1 מחברי הוועדה, דוקטור דוד, היה צריך לפסול את עצמו מלשבת בדיון. זאת, לאור תביעת דיבה שהגיש בא-כוחו של המערער נגד אותו רופא, ונדחתה.

מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען כי טענה לפסילת פוסק יש להעלות בהזדמנות הראשונה, וכי מבוטח אינו יכול לבחור את זהות חברי הוועדה. עוד נטען כי הוועדה ביססה את החלטתה על בדיקה קלינית, שממצאיה מחייבים, בעוד שבדיקות הדימות הן בגדר בדיקות עזר.

השופט גולן דחה את טענת הפסלות, וציין כי עורך הדין ידע על פסק הדין בתביעת הדיבה כ-6 חודשים לפני התכנסות הוועדה בישיבתה הראשונה, אך בחר שלא להעלות בפניה כל טענה לגבי פסילת הרופא. בפסק הדין נכתב כי "אין לאפשר מציאות שבה בכל מקרה שבו מוגשת תביעה נגד חבר ועדה רפואית... יש בכך כדי ליצור ניגוד עניינים באופן שמחייב פסילתו של חבר ועדה רפואית.

השופט הוסיף ציטוט מפסיקה קודמת לפיו: "פסילה שלא במקומה, של חבר בוועדה, עלולה לגרום לעיוות דין שמידתו אינה פחותה מעיוות דין שנגרם מקום בו ראוי לפסול את אותו חבר והוא לא נפסל".

עוד ב-

ביטוח לאומי מחזיר את הקצבאות: זו ההטבה בשווי אלפי שקלים

לכתבה המלאה

לגופו של עניין רפואי, בית הדין קבע כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, המהווה מסקנה רפואית נהירה ומבוססת. השופט הדגיש כי ממצאי בדיקה קלינית עדיפים על ממצאי בדיקת הדמיה לצורך הערכת יכולת תפקודית. הערעור נדחה, אך לפנים משורת הדין, הוחלט שלא לחייב את המערער בהוצאות.