קבוצות הרכישה פועלות בישראל כבר לא מעט שנים והשיא שלהן היה לפני כעשור, אז למעשה שוק הנדל"ן החל לברוח ונוצר מפגש בין מוכרי חלומות לרוכשי חלומות. כלומר, אנשי מכירות ממולחים מכרו חלומות למי שהרגיש את עצמו מומחה לנדל"ן שמכה את השוק.

נסביר לרגע במה דברים אמורים: קבוצת רכישה היא למעשה מצב בו מספר אנשים מתאגדים, רוכשים קרקע ביחד, מנהלים את כל המו"מ הנדרש עם הרשויות לבדם ואז יוצאים לבניה ביחד. ככה למעשה הם חוסכים את הרווח היזמי/ קבלני או תקראו לזה בכל שם שאתם רוצים - הם אמורים להרוויח מזה דירה במחיר נמוך ממחיר דירה מקבילה לו הייתה נרכשת מקבלן.

עד כאן הכל טוב ויפה. אבל גם כאן מסתבך הסיפור: שים שלושה יהודים במקום אחד עם פוטנציאל להרוויח כסף והנה תגלה שבניין מכאן לא ייצא.
 

עוד ב-

פרשת אלדד פרי: התפתחות דרמטית בפיענוח רצח יזם הנדל"ן

לכתבה המלאה

כאן נכנסים לסיפור מארגני קבוצות הרכישה, אנשים כמו ענבל אור ואלדד פרי. הם לקחו את הסיפור הזה לקצה ומה הם למעשה עשו: הם קנו אופציה לקרקע, כלומר שילמו לבעלי הקרקע סכום כסף ובתמורה הייתה להם בלעדיות על הקרקע במחיר מוסכם לפרק זמן מוסכם. 

בשלב הזה הם החלו בבדיקה ראשונית מול העירייה ואם הגיעו למסקנה שניתן לבנות על הקרקע דירות הם יצאו בשיווק אגרסיבי ומכור את הדירות האלה לאנשים שהתאגדו כקבוצת רכישה כשהם אלה שמתקשרים עם הקבלן המבצע, עורכי דין, אדריכלים ועוד בעלי מקצוע, גובים מחד את דמי הארגון שאמורים להיות נמוכים יותר מהרווח היזמי של קבלן, ועוד כהנה וכהנה.

לא נכביר מילים על סיפורי קבוצות הרכישה אבל נאמר רק לזכותם של ענבל אור ואלדד פרי כי הם כן השלימו מספר פרויקטים ומסרו ם לא מעט דירות לרוכשים אבל אז הכל התחיל להתבלגן. והתיאבון לעוד סיכון הן של המוכרים והן של הקונים יצא משליטה והסוף ידוע לכל.

קשה לחשוב על משהו שהמדינה יכולה הייתה לעשות במפגש הרצונות שבין "קונה מרצון" "למוכר מרצון" אבל כשהשוק יוצא משליטה, התיאבון לסיכון מקבל צורה מבהילה שסופה תוצר הלוואי שמקבל את דמותו של אלדד פרי.